ילדים סקרנים / ענת פישר
8/05/2008
 
 

בואו נדבר קצת על ילדים מול אנשים הנעזרים באביזרי עזר כמו קביים, כסאות גלגלים וכו'.

בחברה שלנו כאן, הילד הוא דבר כמעט מקודש, די בצדק אם כי לדעתי לא תמיד בדרך הנכונה.

יחד עם זה איך  מעבירים לילד ו/או מחנכים אותו להתמודד עם דברים חדשים, שונים, זרים לו?

אין כמובן תשובות ברורות לכך ומוחלטות, דבר אחד אני יכולה לספר לכם שהמפגש שלי עם ילדים, כאישה בכיסא גלגלים הוא לא תמיד קל פשוט ומתקתק.

זכורה לי פעם שהסתובבתי לי לתומי בכלבו גדול, משהו כמו אייס או הום סנטר, ומאחורי אחת מכונניות הענק עמד לו ילד כבן 5 אשר תגובתו הראשונה למראי בלבד, היתה לנסות להכות אותי, הוא כמובן לא הצליח ואני השמעתי קול רם והוריו נזעקו לקחתו הצידה. היה ברור לי שהמשפחה והילד אינם דוברי עברית כך שלא היה טעם לנסות לשוחח.

לעומת זאת יש ילדים שהוריהם סוחבים אותם פיזית בכוח ממני ואומרים להם: "תיזהר ממנה" כוונתם יכולה להיות מכיסא הגלגלים או שמא ממני וממחלתי או מנכותי?

נתקלתי גם בזאטוטים ששולחים ידיים להפעיל כפתורים שונים בכיסא הממונע, מה שמעמיד אותם בסכנת הידרסות קשה, אז אני מאוד מאוד נבהלת וזועקת זעקת אזהרה שמכעיסה כמובן את ההורה שלא מבין כמה זה מסוכן.

לעומתם יש ילדים שניגשים בשקט, ומתחילים לשאול שאלות של סקרנות. כמה לענות? האם הם יחלמו על זה? או ישאלו בבית? יש מי שיעזור להם לעבד את המידע?

מה עדיף? התעלמות , כמו שלימדו פעם:"אל תנעץ עיניים, אל תראה באצבע?"
למשוך את הילד בידו מהמקום ולהתעלם מהשאלות שלו? או לומר לו :"תשאל את הדודה", אבל אולי "הדודה" מאוד ממהרת לעיניניה והיתה מעדיפה פחות חדירה לרשותה?

אנא, שתפו אותנו באירועים עם ילדים המתייחסים לנכות שלכם, ספרו איך הרגשתם, מה עשיתם, מה חשבתם. בואו לפורום ונשוחח.

ענת

ענת פישר היא מנהלת פורום התמודדות רגשית עם מגבלה פיזית באתרנו. מדי פעם היא תעלה נושא רלוונטי, ואתם מוזמנים להגיב בפורום.
לכניסה לפורום, יש להירשם לאתר.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד