אתר נגישות ישראל - עמוד הבית

מיכאל פז תוהה לגבי הביטוי "בעלי צרכים מיוחדים" - היות ולנכים יש צרכים כלכל אדם. לטענתו כדאי שלא נהסס לדבר על נכים ואין צורך לברוח ל"בעלי צרכים מיוחדים" או "בעלי מוגבלויות"

הסעדה לאנשים עיוורים - היא לא דבר פשוט. צריך תפריט מתאים, מלצר קשוב ומתורגל ולא מעט מודעות והסברה. מיכאל פז עושה סדר בנושא

כיצד כשמאבדים ראייה נהנים מהאזנה וכאשר מאבדים גם את חוש השמיעה, הספרים והריחות ממלאים את העולם.

העיוורון כנכות הוא קשה במיוחד בעיקר בגלל עיוורונה של החברה והכורח של העיוורים שבתוכה להתאמץ לראות בעצמם וגם - לפקוח את עיניה.

כולנו מוטרדים רבות בשאלת השתייכותנו. עסקתי בסוגיה זו תחת השם: "להשתייך". מיכאל מעוניין לבחון אותה לגבי קבוצה מסויימת בקרבנו ואת מידת הרלוונטיות למי שאינם נמנים עמה – תוכלו לבחון בעצמכם

"אמא תראי איש בלי יד!" "ששששש! לא יפה!" "אבל למה אין לו יד?" "אני אגיד לך אחר-כך, בא מהר!"). מה קורה לנו עם הגיל, שגורם להבדלים בתגובה?

מיכאל שמע על התנגדות תושבים לבניית "בית גלגלים" לילדים נכים בקרבת מגוריהם. השכנים לעתיד סבורים, שילדים נכים לא צריכים להסתובב באוכלוסיה ה"רגילה".

מחקר אמריקאי מספר על עיוורים המנווטים וקולטים מידע על עצמים בסביבתם באמצעות גלי קול שהם מפיקים בתקתוק בלשונם. מיכאל חולק את נסיונו האישי בנושא.

מדוע אנשים אינם סומכים על נכים? מדוע ההתייחסות למגבלתו היא כאל מפגר בשכלו, למרות שהוא ממש לא מפגר? מיכאל פז מברר את הסוגייה.

מיכאל פז, עיוור מגיל 6, מתחיל להפנים את קשיי הנגישות של כיסאות גלגלים, ואיך זה משפיע עליו (שאינו נזקק לכ"ג), בעבודה, בבית וביומיום.