הערך המוסף בנכה בעבודה
23/10/2010
 
 

מאת: מיכאל פז

נכות נקשרת באורח אוטומטי לחסר.

לקות, מוגבלות, חוסר אונים, תלות, פחות!!!

כאשר סימטריות היא מדד משמעותי ביופי, אז איבר פגום או חסר בגוף ודאי שמשבית גם את הסיכוי לבעליו להתפס כנאה.

כך, התפיסות הרווחות על חולשתו או פחיתותו של נכה, מזדהות היטב גם עם הקושי לראות אותו כמצודד במיוחד מבחינה חברתית.

אוותר על סקירה היסטורית העוסקת במקומו של הנכה בעולם העתיק, כי הדברים נדונו והם מוכרים. כן אציין, שבמהלך עשרות שנות חיי זכיתי להבחין בשינויים מפליגים במעמדו של הנכה בחברה שלנו מה שאומר עלינו הנכים וכמובן, שנזקף גם לזכותה של החברה כולה.

אין ספק, שגם התקדמותנו הנכים בכל התחומים והעלייה בתיפקודנו וגם החשפות יותר ויותר של הסובבים אותנו להתקדמות זו – תרמו יחדיו לשינוי המוכר לכולנו.

אנו מגיעים אם כן למשתנה אחד חשוב, שכבר מצביע על היתרון בהעסקת נכה במקום עבודה רגיל והוא: המגע החברתי. כבר נמצא, שקירבה והיכרות מצמצמות דעות קדומות.

יגידו: ברור מכך הערך שיש לנו לנכים כשמצטמצמות הדעות הקדומות נגדנו, מה מרוויח מכך המעביד? מבלי להתפלסף יתר על המידה אציין רק, שהוא מרוויח צוות עובדים מציאותי יותר וטוב יותר ואנסה להצביע בהמשך – כיצד ומדוע.

מעביד שמקבל נכה לעבודה, עשוי להתפס כיותר ליברלי, פתוח ואנושי (כתיבתי כאן רוצה לשכנע, שגם – יותר חכם!) טבעי לייחס את כל הטוב הזה למעביד זה, שהרי יכול היה לקבל כל אדם אחר והנה העדיף להעסיק אדם נכה ובכל מקרה זה מוכיח את מה שציינתי לעייל.

בטרם אמשיך חשוב לי להדגיש, שהדברים מוצגים בכלליות ולדעתי הם נכונים בדרך כלל וברור שיש יוצאים מן הכלל. נחזור לעניננו:

נכה, שהכשיר עצמו לתפקיד בשוק העבודה והצליח להתקבל לאחר שעבר ראיון, מגיע מנסיונות חיים בהם נתקל ביחס של אי שוויון – בו מתייחסים אליו כאל מי שאינו זהה לאחרים ואינו שווה ערך להם!

מנסיוני האישי, מסרים מסוג זה מלווים אותנו הנכים כדבר יום ביומו ורק בזכות עור עבה שאנו מפתחים, יחס זה מזולתנו אינו מרפה את ידינו ואנו מגיעים בכל זאת למה שאנו מגיעים. אשר על כן: עצם התקבלותנו לעבודה כשווים בין שווים, יוצרת בנו מוטיבציה גדולה להוכיח עצמנו בכל מאודנו ומכך מעביד לעולם לא יפסיד!!!

העובדים סביבנו מבחינים בתיפקודנו ונוכחים, שאנו ממלאים את תפקידנו לא פחות טוב מאחרים למרות או לפעמים גם בזכות מיגבלתנו (לכך כמובן עוד אחזור, אל דאגה!). הצורך להוכיח, שאנחנו לא פחות טובים מאחרים הוא אכן גורם מוטיבציוני רב עוצמה ועל ערכה של מוטיבציה גבוהה בעבודה הן אין צורך שאתעכב.

אעשה פרפרזה על האימרה: "במקום, שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים" ואנסח כך: היכן, שנכה הצליח להשיג למרות או בזכות מיגבלתו, לא נמצא מי שאינו נכה. בחברה ההשגית שלנו, להשיג יעדים ומטרות כרוך בהשקעה ובתחרות ולכן, אדם מפתח כלי התמודדות וכישורים של הסתגלות, שמשרתים אותו גם בתחומים אחרים בחייו.



אם "אין חכם כבעל נסיון", אזי אדם עם מוגבלות, שמשתלב במעגל העבודה, "סובל" מחוכמה לא מבוטלת והיא עומדת לזכותו בכל אשר יפנה.

יתרה מזאת! במהלך שנות עבודתי נתקלתי בשני סוגי תגובות אופיניים של לקוחות ואף של עמיתים:  אלו, שהתפעלו מתיפקודי והחליטו שאני יחיד ומיוחד (נעים היה לשמוע וחבל שזה לא ממש כך) ואחרים, שהשוו עצמם אלי וחשבו ואף אמרו: "אם אתה עם כל מוגבלותך מסוגל לעשות כל מה שאתה עושה, זה מעודד ומחזק אותי להמשיך ולנסות ולא לוותר עד שגם אני אשיג את מטרתי.

במקרים כגון אלו, היותו של אדם עם נכות ניכרת בקרב צוות העובדים עשויה להוות תמריץ ולעודד עובדים במצבי מצוקה וחולשה, שלא להרים ידיים ולהשקיע עוד מאמצים כדי להשיג את מטרותיהם. כשמדובר על תמריץ, בעצם אני מצביע על ערך מוסף למעביד בהעסיקו נכה מתפקד.

לנקודה האחרונה שהצגתי יש הבטים שונים וכדאי קצת לפתח זאת:
יותר מחצי יובל שנים עבדתי כעובד-סוציאלי עיוור במחלקת הרווחה בעיר מגוריי. חברי בעבודה נוכחו לדעת, שלא מיגבלתי ייחדה אותי בקרבם אלא אישיותי (המורכבת והלא קלה במיוחד!) עמיתיי נחשפו לפתרונות שמצאתי עם השנים לבצע את עבודתי למרות מוגבלותי הפיזית ולא אחת נתקלתי בתגובות כגון: "אתה בטוח שאינך רואה? אולי אתה מרמה? אתה רואה יותר טוב מהרואים!"
תכופות במהלך מפגשים פשוט שכחו שאני עיוור והדבר צויין כמחמאה.

בכך בעצם הביעו התפעלותם מהתרשמותם מתיפקודי, כלומר, ממה שאני מצליח לדעתם לעשות או "לראות", לעומת מה שציפו על רקע נכותי. המציאות שפגשו בקרבתם טפחה אם כן על פניהם ולימדה אותם על מסוגלות שלא פיללו לה. הם נוכחו, שאפשר לזהות אדם לא רק על פי מראהו או קולו. יש שצעדיו מסגירים את התקרבותו, יש שהבושם שהוא מותיר אחריו מעיד על נוכחותו או שהיה כאן קודם.

ודאי ששיעולו שנשמע למרחוק עשוי לזהותו. יש שזיהיתי אותם על פי אופן פתיחת דלת חדרי ויש שרק הניחו עלי את ידם וכבר קראתי בשמם. יש שחלקים אחרים בגופן שנגעו בי הספיקו שאכירן. גם חיבוק נמרץ של אחר אמר לי מי הוא.

בדוגמאות האלו התעכבתי רק על תחום אחד מכלל טווח התחומים הנוגעים לעשייה בעבודה ולפיתוח רגישות לזולת ויחסי אנוש.



כך למשל, פיתחתי בי כישורים באופן, שאיפשר לי לסייע ולהעניק לסובבים אותי וכך הרגשתי חופשי ונח יותר ליפנות אליהם ולבקש עזרה כאשר נזקקתי לה. העמדתי כישוריי ניסוח לרשות עמיתיי ו"בתמורה" הרגשתי נח לבקש שיקראו באזניי פתק עם הודעה שהושארה עבורי או שיחפשו למעני בקלסר מסמך שנזקקתי לו בדחיפות.

כיוון שכבר דנתי כאן בעצמי לצורך הדגמה, אוסיף, שכקטוע יד, שימשתי מודל לעמיתים ולקוחות שנפגעו בתאונה וידם הושמה בגבס ונוטרלה לתקופת ההחלמה. דברים רבים שנתפסו כלא ניתנים לביצוע ביד אחת, נמצאו כאפשריים גם על רקע ההיכרות הקרובה עם אדם קטוע יד שעושה בעצם הכל למרות המיגבלה.

אין ספק, שבעת הפסקת חשמל, נסיונו של אדם עיוור עם היעדר ראייה מאפשר לו לתפקד כרגיל בעוד חבריו הרואים נתקפים חרדה ונמצאים בחוסר אורינטציה חמור. אולם, במובן סמלי, יש שנסיון חייו של אדם עם מוגבלות עומד כנכס מול היעדר נסיונו של מי שאינו נכה במיוחד כשזה האחרון פוגש מצבים סבוכים, מתסכלים ומאיימים. כל אדם נאבק בחייו ונאלץ לעמוד בקשיים ולהתגבר על מכשולים.

אדם עם מוגבלות ניכרת ואף – בלתי ניכרת, משול למי שהתנסה בשדה הקרב ושרד. לא בכדי עד היום אנו מצביעים בהערצה על מי שצנחו במיטלה ורוחשים הוקרה מיוחדת למי שנפצעו שם וחזרו נכים. הם כולם קיבלו את הרקע האדום וללא ספק – בזכות.

נחזור למעביד שלנו. מקום עבודה בו מתרכזים אנשים עם יותר נסיון חיים מגוון, הוא מקום בו הצוות חכם יותר ועשוי לתת תפוקות טובות יותר.

אולם: נכה, שהתקבל לעבודה מכח חסד או שתדלנות וכך גם סיים את לימודיו או הכשרתו המקצועית, עלול להרגיש בלתי שווה וכך גם יתפס על ידי עמיתיו.

לדעתי, קבלת הטבות מיוחדות מהמעביד הכוללות מענים לצרכינו המיוחדים, מחלישה את מעמדו של הנכה העובד וחוששני, שגם את תיפקודו. לכן, ציינתי כבר בעבר, שאת המענים לצרכינו המיחדים בעבודה, במלואם חייבת לתת החברה באמצעות השרותים הממלכתיים ולא המעביד.

אסכם אפוא, שעובד בעל מוגבלות, שהוכשר לעבודה והתקבל אליה, עשוי לתרום לא פחות מכל עובד אחר ויש – שאף יותר.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד