הרהורים על נכות / מיכאל פז
27/08/2007
 
 

עורך האתר (נגישות ישראל), גיא משה,הציע לי לכתוב טור אישי באתר. התלבטתי!

חז"ל אמרו: "והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" (פרקי-אבות ד', כ'); מדוע אפוא, שאתייצב לי בקדמת נושא המוגבלות? עם כל מוגבלותי ונכותי (על שני מושגים אלו ודאי ארצה להתעכב בנפרד, בהזדמנות אחרת) – אני קודם כל תופס עצמי כמיכאל הבן-אדם, וה"עיוור" ו"קטוע היד" הם יותר סימני היכר מזהים מאשר מרכז חיים.
בבדיקה קצרה בדברים שכתבתי ופרסמתי באתרי מצאתי, שרק כעשירית מהחומר עוסקת בנכויות ושיקום. מדוע אפוא אלך ואעסוק בתחום הזניח הזה יחסית ביצירתי? (ואני מתאפק שלא להזדקק כאן גם למשל יותם הנפלא!)

ודאי נוכחתם, שכל הנימוקים נגד שימשו אותי להתייצב כאן לפניכם אבל לא יכלו להכריע את הכף ולמנוע את כתיבתי בתחום, שיש לי בו אמירה וחשוב לי להציגה לזולתי.

נראה, שחוץ מהזמן והמרחב והדמיון, אין דבר שאיננו מוגבל. מטבע בריאתנו אנו יצורים רבי יכולות ומוגבלים. גררתי לכאן את השועלים והאריות בעיקר כדי להדגיש את החלק השיפוטי בתפיסת הנכות והנכים. וכי איננו מכירים "אריות" בקרב חברינו הנכים? וכמה "שועלים" מסתובבים בחברה ה"רגילה"?

נכון, נכות היא במה מתאימה וטבעית לנו לשטוח עליה את רגשי הנחיתות שלנו, היא גם נוחה לחברה הרחבה! לשם מביטים והנה תצוגת רגשות טבעיים אלו. אולם, האם חסרות במות אחרות לכך? מוצא, מראה – אורך, רוחב, עובי, צבע.
אפילו יופי שובה לב משמש לעתים הזדמנות לבעליו לרכז סביבו רגשי נחיתות.

אך טבעי, שבין תכונותיה או מאפייניה של נכות נזדרז למנות מושגים כמו: אי שלמות, חולשה, קשיים, רצון להשתוות, רצון להיות כמו כולם.

יותר ויותר אני חווה את נכותי כמצב חיים מיוחד לי. מצב שלא ישבתי לי בנחת ובחרתי בו לעומת מצבי חיים אחרים וכמעט אין סופיים. חוויה מורכבת מהזדמנויות ומהעדר הזדמנויות אחרות משהו ברוח שירו המקסים של רוברט פרוסט על הדרך שלא נבחרה. כאן מדובר על הדרך או האופציה שנבחרה עבורי וחיי נושאים בתוכם את הבחירות האפשריות לאורך כל הדרך הזו שלי. מה שוודאי אינני יכול לומר בשום אופן הוא, שהדרך הזו איננה נהדרת.

מיכאל פז

להגיגים נוספים באתרי

 

הדפסהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד