אשת החודש / ריקי גולן
13/05/2008
 
 
הגדל

אני ריקי, בקרוב בת 30 (אבל אל תגלו..) ומבין כל הדברים שיכולתי לספר על עצמי מה שהביא אותי לפה הוא השילוב המוזר משהו של אישה, קצינה, ונכה. נולדתי כחלק משלישיה ואני נכת שיתוק מוחין כתוצאה מחוסר חמצן בלידה.

גדלתי בבית שבו היה לי ברור לגמרי שאתגייס לצבא, אבא שלי היה קצין בצבא והערכים שגדלתי עליהם בעניין ערך השירות היו מאוד ברורים. המפקדים שלי בתור חיילת גרמו לי לרצות ללכת בדרכם, הם האמינו בי ודחפו אותי לצאת לקורס קצינים. יצאתי לקצונה, והיום אחרי 12 שנה כמעט בצבא אני רס"ן.

בגיל 4, אחרי שרופאים רבים כבר התייאשו ממני, נותחתי על ידי דר' קופילביץ מאסף הרופא והתחלתי ללכת לראשונה. זה היה הראשון בסדרת ניתוחים, שאני לא ממש בטוחה כמה ארוכה היא היתה ופעם בכמה שנים אני עוד משתדלת לקפוץ לומר לו שלום, ולראות אם יש לו הצעות חדשות. יותר מ-25 שנה הוא הרופא שלי ועוד לפני כן במלחמת יום כיפור הוא טיפל באבי שנפצע במלחמה.

בסופו של דבר, למרות שתמיד יש תקווה שתהיה איזו המצאה חדשה, ברור לי שאצטרך להתמודד עם הנכות כמו שהיא, וזו מלחמה יום יומית, הכוללת פיזיוטרפיה ופעילות גופנית שנועדו לשמור את המצב כמו שהוא יחד עם ההתמודדות החברתית עם נכות.

הצבא עבר דרך ארוכה מאז שאני ביקשתי להתנדב והקשיים הרבים שעשו לי על מנת להתנדב לקצונה ועד המקום שבו הוא נמצא היום, שבו הצבא מעודד אוכלוסיות שלמות להתנדב לשירות משמעותי.
כשאני מסתובבת על מדים אני מרגישה שמסתכלים עלי, אבל בצורה טובה והכי נחמד זה לקבל איזו הערה מחייל שפתאום חושב אחרת על המושגים של רצון ויכולת.

בימים שבהם נושא השירות בצבא עומד על הפרק, והחברה כולה עוסקת בשאלת התרומה, אוכלוסיית הנכים יכולה להרוויח פעמיים, גם להשתלב וגם להוות דוגמא לאחרים.

כמו כל דבר בחיים, גם פה לא קל, והרבה פעמים עולות שאלות קשות על המאמץ והמחירים, אבל החוויות שאני אוכל לספר לנכדי, היו שוות את המאמץ...

לטורי אשת החודש נוספים


לשליחת טור אישי למדור "אשת החודש",
צרו קשר עם לימור זגה-שבת, רכזת פורום "נעם לנעם" במילבת:
בטל'': 03-5303739
או
במייל

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד