הנגשת בית סוקולוב וכנס סקופ מס' 2 / אבנר בטיסט
10/06/2008
 
 

באדיבות: אתר סקופ

בתאריך 14.5.08 נערך בבית העיתונאים (בית סוקולוב) בת"א כנס כתבי אתר סקופ מס' 2. לפני כשנה נמנע ממני להגיע לכנס סקופ הראשון שנערך באותו המקום, מפאת נגישות. התכוונתי להגיע לרגל זכייתו של חברי קובי כהן בפרס ככתב החברתי של סקופ לשנת 2006, אולם מפאת נכותי הדבר נמנע ממני. הכנס נערך בקומה השניה שהיא בעצם בגובה של קומה 2.5 . הדיוק חשוב לכל בעל מוגבלות בניידות מכיוון שכמות המדרגות היא כמו קומה וחצי, אף כי כמובן לבעל מוגבלות שאינו מסוגל לטפס במדרגות בכלל, מספר המדרגות אינו משנה. כמו כן נמסר לי שהכניסה לקומה הראשונה, גם היא דרך גרם מדרגות ובנוסף החניה רחוקה פרט לחניון פנימי חדש.

בעקבות כך, לאור אכזבתי שלא אוכל לבוא ולהשתתף בשמחת חברי קובי, פרסמתי מאמר סאטירי שנקרא איך לא הצלחתי להגיע לקבלת הפרס של חברי קובי. אתר סקופ, כיאה לאתר פתוח, פרסם הכתבה.

הנגשת בית סוקולוב

אני עוסק היום בנושא הנגישות מתוך התנדבות, גם בדיונים בכנסת וגם בפניות למוסדות שונים בבקשה להנגשה וכותב בין היתר גם באתר נגישות ישראל, ועם קבלת ההודעה על כנס סקופ מס' 2, שלחתי לרכז הכתבים עומר צור, מכתב בהול שבו הודעתי לו שאני ועוד מספר כתבים בעלי מוגבלות ניידות, לא נוכל להגיע למקום במידה ולא תוקנה נגישותו. לא חיכיתי לעומר, אלא טרחתי להתקשר גם לאגודת העיתונאים בבית סוקולוב בנושא.

עלי לציין שאנשים בריאים נוטים לעתים קרובות לא לשים לב לנושא הנגישות ופרטיו ושאלות כמו, האם יש מעקה תומך למדרגות? האם קיימת דרך חליפית עם מעלה משופע? וכו', נתקלים פעמים רבות בתשובות של אי ידיעת המצב וגם הודאה כמו "איני יודע/ת, אף פעם לא שמתי לב לעניין". מדובר בתשובה תמימה של אנשים בריאים שפשוט לא שמו לב כי כה טבעי להם וקל להגיע לאיזור או מקום לא נגיש ולעלות ולהסתובב בבניין שהגישה אליו והסתובבות בו אינה אפשרית לנכה מוגבל ניידות או קשה ביותר (דבר דומה קורה לנכה השואל סוכן נסיעות על מלון בו הוא, הנכה, מעוניין לשהות ובו ביקר (הסוכן) ואף לעובדי המלון הנ"ל. ואני מציין זאת, לטובת בעלי המוגבלות או העוזרים להם, על מנת שישימו לב לנקודה חשובה זו וימנעו מהנכה ומעצמם עגמת נפש כפי שאירע לי ולנכים אחרים בבואנו למלון שהוגדר כנגיש לנכים בפרסומים ברשת או באתר המלון).

גם בפניה לבית סוקולוב נתקלתי בתשובות דומות אך לא ויתרתי והמשכתי לשאול וגם חזרתי לעומר צור שהבטיחני שיעשה ככל שביכולתו לבדוק ולדאוג שהכל יהיה נגיש לכתבים בעלי המגבלות.

ואכן, למרבה הפתעתי לאור מקרים של אתרים שונים בהם אני מחכה לפתרונות כאלו כבר שנים (מוזיאון לוחמי הגיטאות, מוזיאון הפלמ"ח, רפאל) שברובם קיימת נגישות חלקית אך בפניה פשוטה כמו הכנת מעקה לגרם מדרגות, אני מחכה כבר שנים, במקרה זה עבודת ההנגשה היתה בעיצומה ובלחצו של עומר צור (ואולי גם אחרים) הוא שמח לבשר לי יום לפני האירוע, ב-13.5.08, שהמעלית עובדת!!!


במקום לטפס קומה וחצי במעלה המדרגות - מעלית!!!

לא דלת תקנית לנכה - אך איזה שיפור!!!

ואכן, ביום הכנס, ה- 14.5.08, הגעתי לבניין והצלחתי לעלות ולרדת במעלית והתמונות המופיעות בכתבה זו מעידות על כך.

יחד עם זאת, עם הציון לשבח לבית סוקולוב על ההנגשה, ולסקופ על הלחץ להפעלת המעלית עוד לפני הכנס ועוד בבניין ישן, שהחוק סובלני אליו יותר מאשר לבניין חדש (כיום הנגשה נדרשת ע"י החוק (תקן 1914)), אני חייב לציין את הטעון שיפור, על מנת שפעולה מבורכת זו תימשך מחד ועל מנת להנגיש עוד יותר את הבניין.

  1. המעלית כרגע (כנראה בגלל הלחץ להפעילה לכנס עצמו) פעלה כך שכניסה של כ"ג אחד ו-3 אנשים, גרמה לה להיתקע אחרי כמטר ולא לרדת את כל הדרך. כמו כן, ההפעלה היתה קשה מאד (נדרש לחץ חזק כל העת על כפתור ההפעלה הקשה לבעל מגבלה כמוני, הסובל מחולשה גם בידיו ובעצם מכל נכה הישוב בכ"ג כאשר במצב זה, קשה לו ללחוץ על הכפתור לאורך זמן.
  2. המעלית אינה עם דלת הזזה המתאימה לנכים.
  3. היה רצוי שבחדרי השירותים בקומה השניה או באחד מהם ישימו ידיות אחיזה לשימוש הנכים.
  4. הכניסה מקדימה היא לא 4 מדרגות כפי שהוצהר אלא יותר.
  5. לא היתה הכוונה לשיפוע בצד האחורי של הבניין, והמעקה הצמוד לה היה בגובה של כ-60 ס"מ, דבר שאינו מספק מבחינת הבטיחות והיכולת להעזר לו (נדרש מעקה חזק בעל 2 צינורות מתכת, אחד בגובה 60 ס"מ והשני לפחות בגובה מטר (מעקים כאלו ניתן לראות היום במספר רב של אתרים ציבוריים) החשוב גם לנכה הולך להאחזות בו והשענות עליו ומבחינת בטיחות גם לנכה בכ"ג ואחרים המשתמשים בו (למשל אשה עם עגלת תינוק).
  6. הכניסה לחניון הפנימי היתה סגורה ועדיף להתקין כפתור המאפשר קריאה לשומר או לאחראי, כי נכה המגיע ברכבו לא יכול לעלות במדרגות ולבקש עזרה.

כל אלו הן הארות (ולא דוקא הערות) על מנת לשפר עוד יותר את הנגישות, אך שוב, מגיע צל"ש על הביצוע היחסית מהיר והדאגה לבעלי המוגבלויות. נשאר לי רק לקוות שמקומות כמו אלו שציינתי ואחרים ילמדו מהם.

הכנס, דרך אגב, היה מעניין וכיף היה לי להיות בו ולשמוע הרצאות מצד עמיתי הכתבים, ומצד כתבים, אנשי טלויזיה וצלמים.

אבנר בטיסט

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד