הרפתקאותי בטכס יום העצמאות בקרית ביאליק / אבנר בטיסט
4/05/2009
 
 
הגדל

במוצאי יום הזיכרון נסעתי לסקר את טכס יום העצמאות בקרית ביאליק והנגישות לנכים. הגעתי תואמה מראש עם העיריה שהבטיחה לי כניסה עם מכוניתי לאתר וכן ישיבה במתחם מגודר הצמוד לבמה על מנת להמנע ממגע עם הקהל הנלהב המקיפה.

לאחר שגם לפני שנה חזיתי במופע וכתבתי כתבה מפרגנת (ראו כתבתי על יום העצמאות 2008 בקרית ביאליק), ומאחר שהפעם תואם לאחר השתתפותי גם בטכס יום הזיכרון ויום הזיכרון לשואה ולגבורה(תצא כתבה נפרדת), נסעתי שלו ושקט לאתר ולרגע קט שכחתי את חוקי מרפי ומקנזי (איך יכולתי?). הצרות התחילו במחסום הראשון לאחר שלא רצו לתת לי להכנס במחסום על מנת שאגיע לסביבת מקום הטכס (למרות הבטחות העיריה) וניסו לעזור לי מהעיריה, נכנסתי וחיפשתי מקום להתפנות (לאחר 20 דקות של חיפוש כיוון שהוטעיתי ושלחו אותי לבניין שירותים סגור שהיה פתוח בטכס לפני שנה) נאלצתי למצוא פתרון פלמחניקי (בדיעבד נודע לי שהתקינו שירותים כימיים לנכים בצד המזרחי המרוחק ממקום כניסתי)...

מקומות ישיבה מאולתרים לנכים מעבר לגדר האבטחה
אחרי שפרצתי את הדרך, גם נכים אחרים נהנו מצפיה במופע בישיבה מעבר לגדר האבטחה.

כשניסיתי להכנס לתוך הגדר למקום בו ישבתי לפני שנה ובו הובטח לי ע"י נציג העיריה שאשב גם הפעם - לא הסכימו להכניסני למרות הסברי. לפתע, בעודי מדבר עמם כשאני עומד מאחורי השער, פתח את דלתות השער בחוזקה ובפראות שומר של חברת האבטחה, ואני שעמדתי מאחורי הדלתות ומאחורי קהל רב, הוטחתי מעוצמת המכה מהשער אחורה ונפלתי על הקרקע על גבי למרות 2 המקלות עליהן נשענתי, רק לאחר מאמצים רבים, הצליחו מספר אנשים טובי לב להרימני ואז צעקו על השומר מחברת האבטחה שיכניסני. (ליפול אחורה על הגב ועל הראש זה מאד מאד לא נעים אך כל מה שאני זוכר הוא שהצטערתי על כך שהשמיים שמעלי הוסתרו בראשים של צופים מודאגים כך שלא יכולתי לנצל זאת למבט נדיר לקונסטלציות הכוכבים שמעלי). משראה מצבי ולקול דרישות הקהל, הכניס אותי השומר ועזרו לי שומרים אחרים להגיע לכסא שם ישבתי וצילמתי עד סוף הערב - 5.5 שעות.

האמת היא שמרוב בלבול מהמכה הייתי משוכנע שעפו לי המשקפיים ועוד דברים וביקשתי חזור ובקש שיבדקו זאת אך נעניתי שאי אפשר. אי לכך נאלצתי לחכות שקצת יתפנה לקראת הסוף ואז יצאתי וחיפשתי את משקפי השבורים אך לא מצאתי דבר על הקרקע. המשכתי בכוחות אחרונים, צילמתי חניות נכים ותמרורי נכים בכניסה לפארק וביררתי שהשירותים אינם כלל במקום לשם הפנו אותי אלא הועברו לפני שנה ורחוק בכיוון השני יש במקומם שירותים כימיים. אני מבקש את סליחתכם, אך בשעה כזו 1:40 בלילה ולאור מצבי, לא היתה לי כל יכולת להגיע אליהם ולבדוק ובטח לא לחזור.

גררתי עצמי לכיוון מכוניתי ומצאתיה צחורה כשלג (כריסטמס?). מכיוון שחניתי צמוד למדרכה כדי לא לחסום את משתתפי האירוע, לא הצלחתי להכנס מבלי שהתלכלכו מכנסי ב"שלג" שהתברר כתרסיס לבן שריססו עלי חוגגים. כשהסתכלתי מבעד לשמשות הלבנות של המכונית נדמה היה לי שאני חוזה באחד מאותם לילות לבנים של סנט פטרבורג (שאת מבניה תכנן בשביל פטר הגדול – זאן בטיסט לבלון וזאן בטיסט לנדה הקים בה את הבלט שלו ב- 1738) ורק לאחר זמן רב הצלחתי לנקות אותם. כשנכנסתי לדירתי כשבידי דבר דואר שחיכה לי בתא הדואר בכניסה לבניין. הסתבר שזה מנגישות ישראל וחתום ע"י יובל עם העתקים לרותם ורויטל.

המכתב הוא מכתב הערכה על פעילותי אך"אני רק רציתי לשוב הביתה בשלום!".

אי לכך התיישבתי לכתוב מכתב תודה זה לנגישות ישראל, וכן להזהירכם "נכים, הזהרו משומרי חברות אבטחה" (ראה - הנסיך הקטן).

לסיכום - לעתים לא מספיק רצון טוב של העיריה ויש לחזור ולהעביר גם לגורמים המופעלים על ידיה את חשיבות נושא הנגישות והיחס לנכים. זאת כמו פרסום ברשת על נגישות האירועים והמקומות. ברור לי שאם היה מפורסם ברשת לא רק האירוע אלא גם נושא שירותי הנכים ומיקומם והיו מורדות הוראות ברורות לגורמי המשטרה וחברת השמירה, היה זה מקל על נכים להשתתף באירועים אלו. יחד עם זאת אני מציין שהעיריה גילתה רצון טוב והשתדלות ב- 3 האירועים שהזכרתי למעלה ועל כך תצא כתבה מיוחדת שלי.

מצורפים תמונות של המתחם המגודר והקהל הצובא עליו וכן של חניות נכים שהיו חסומות לחניה בגלל האירוע.

אבנר

לטורים נוספים של אבנר בטיסט

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד