דיון בועדת העבודה וניר עמדה בנושא תעסוקת אנשים עם מוגבלות
9/08/2009
 
 

מאת: אבנר בטיסט – כתב נגישות ישראל

 לפני סיום מושב הקיץ והיציאה לפגרה, בתאריך 28.7.09, התקיים בכנסת , בועדת העבודה, רווחה ובריאות דיון בנושא תעסוקת אנשים עם מוגבלויות:

 תקנות שכר מינימום (שכר מינימום מותאם לעובד עם מוגבלות בעל יכולת עבודה מופחתת)(תיקון), התשס"ח 2008

 צו זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראתשעה)(תיקון התוספת הראשונה לחוק), התשס"ח 2008

 הדיון נערך לאור בקשת ארגונים מסויימים להגמשת התקנות לטובת המעסיקים כך שהעסקת האנשים עם המוגבלויות תעלה להם פחות כסף והם יאלצו לקחת פחות סיכונים בהעסקת האע"מ (אנשים עם מוגבלויות) מחד ומאידך יגרום הדבר, לטענת המציעים, לאור הקטנת העלות למעביד, להעסקת יותר אע"מ.

 המציעים, שחלקם קשור בחברות הדואגות ומשתתפות בהכוונת הנכים לתעסוקה, הציגו את הצעתם כפי שביקשו להעלותה להצבעה. כמו כן ציינו מהו מספר האע"מ שהתקבלו עד כה לעבודה מתוך כלל המתאימים להצטרף למעגל העובדים והסבירו את עמדתם.

 נציגי ארגוני הנכים ואחרים הציגו את עמדתם שמדובר בהרעת תנאי האע"מ והפחתה בשכרם על מנת להוריד את המחיר שעולה ההעסקה לאדם למעבידים.

 אני הופעתי בדיון זה תחת הכובע של מטה הפעולה (ארגון נגישות ישראל לא יוצג בדיון זה) והעליתי הנקודות הבאות:

 א. חוק שכר מינימום מתואם הוא חוק א-סוציאלי במהותו המפלה אע"מ בעצם זה שמחד מתיחס אליהם כנחותים מול אנשים שאינם מוגדרים אע"מ, והוא מנוגד ברוחו לחוק שיוויון הזכויות של אע"מ (מעצם הגדרת שכר מינימום כשכר המינימלי הנדרש לעובד על מנת לקיים את עצמו בתנאי חיים סבירים).

ב. מכיוון שבזמן הזה החוק הוא עובדה, ואמנם ברור שככל שעלות העסקת אע"מ תהיה זולה ורווחית יותר למעביד הוא יעסיק יותר אע"מ, ניתן לבצע תהליך ולתקן תקנות בהן תוזל ההעסקה למעביד אך מאידך אסור להשיג זאת ע"י פגיעה בעובד בדרך של הקטנת שכרו.

ג. הדרך הנכונה, היא להוזיל עבודה זו בעזרת סבסוד המעביד והענקה של הקלות ע"י המדינה.

ד. דוגמה לגישה נכונה זו נמצאת בדו"ח ממאי 2008 של ה- 

EBA - European Business Assosiation .

שערך מחקר ודו"ח בנושא ומציג את דרך הפעולה הבאה הנקוטה במדינות אירופה שעיקריה הם:

· קביעת אחוז אע"מ שיועסקו מכלל העובדים במפעל (2-4% ).

· מתן קנסות למי שלא עומד בתקנה.

· מתן סבסוד תוך שימוש בכסף הקנסות וכספים אחרים למי שמעסיק מעל הנדרש ע"פי התקנה.   למשל, 50 אחוז בשבדיה פר עובד, 35 אחוז בהונגריה ו- 80 אחוז לשנתיים ראשונות בגרמניה.

 יו"ר הועדה הח"כ חיים כץ, הגיב על דברי ואמר שאנחנו לא אירופה אך על כך הגיב מיד הח"כ מוץ' מטלון שאמר שהוא דוקא רוצה שנהיה כמו אירופה.

 יושב ראש מטה מאבק הנכים, מר רוני שכטר אמר שלא יתכן לפגוע באע"מ ולהפחית עוד יותר את שכרם וטען שמבחני תפוקה נעשים רק לאע"מ ולא לעובדים אחרים. מר קובי כהן – יו"ר מטה הפעולה של הנכים טען שהתיקון בתקנות שהוצע נועד על מנת להגדיל את הרווח של חברות ההשמה ושהן מהווה פגיעה קשה בציבור האע"מ. כמו כן טען שמבקשים להפוך את האע"מ לעבדים של המעסיקים. הוא התבסס על דו"ח שהופק בנושא.

גם דובר וראשי ארגונים אחרים הביעו טענתם נגד החוק. בסופו של דבר לא קוימה הצבעה והוחלט להמשיך ולדון בנושא.

 

לא אוכל לסיים דיווח זה מבלי להתיחס לעמדתי העקרונית בנושא חשוב זה. עמדתי משותפת לעמדת יו"ר ארגוני נכים ונכים רבים אולם אני מביא אותה כאן על אחריותי בלבד:

תעסוקה הינה זכות אלמנטארית ובסיסית ליהנות משילוב חברתי בזכות ולא בחסד ובכבוד ראוי. שכר מינימום הינה זכות אלמנטארית המוגנת בחוק המוענקת לכל אזרח באשר הוא במדינת ישראל. חוק שכר מינימום מתואם לאנשים עם מוגבליות הוא חוק א- סוציאלי מעצם זה שהוא קובע 2 אוכלוסיות, בריאים ובעלי מוגבלות ויוצר 2 רמות של שכר מינימום בהפלותו את אוכלוסיית בעלי המוגבלות. בכך הוא פוגע קשות בשיוויון האזרחים בעלי המוגבלות בפני החוק ומשנה מציאות בת עשרות שנים שהתקיימה מיום קיום חוק שכר מינימום ובו נקבע שכר מינימום אחיד לכל אזרחי המדינה.

 הפתרון הכללי לתעסוקת אנשים עם מוגבלות הוא לא הורדת שכרם על מנת לגרום למעסיק העסקה רווחית שלהם אלא העסקת אנשים עם מוגבלות בשכר מינימום זהה לזה של אנשים ללא מוגבלויות כאשר מי שמוזיל את הוצאות המעסיק על המועסק בעל המוגבלות היא המדינה, כנהוג בארצות אירופה השונות ע"י קנסות מחד ופיצוי מאידך, בהתאם לכמות המועסקים בעלי המוגבלות אצל המעסיק כאשר בהחלט ניתן להשתמש בכספי הקנסות לפיצוי המעסיקים שבארגונם/מפעלם יש יותר אע"מ (אנשים עם מוגבלות) מאשר נדרש בחוק. פתרון זה מבוצע בשינויים קלים בארצות אירופה השונות. למשל בשוודיה על כל מועסק שהוא מעל מכסת האע"מ, משתתפת הממשלה ב- 50 אחוז מדמי העסקתו. בגרמניה השתתפות המדינה היא 80 אחוז בשנתיים הראשונות להעסקתו וכו' (ראה הדו"ח של EBA ממאי 2008).

EBA Focus on: Employment of Disabled People

 השקפה זו על הצורך ביחס של כבוד והגינות ויחס שאינו מפלה מועסק שהוא אע"מ, מביאה אותי לקביעה שמלכתחילה לא טוב הוא הויתור ו"בחירת" הנכה באי החלת חוק שכר המינימום לגביו כל שכן שמישהו אחר יחליט על כך. מתוך העובדה שחלק גדול מהמועסקים שהם אע"מ הוא מוגבל נפשית או שכלית, ברור עוד יותר שאין לקבל את "ויתורם" על זכותם לשכר המינימום רק משום רצונם לשבור את מעגל הבדידות ולזכות בכבוד המגיע להם כעובדים היוצאים לשוק העבודה. ברור שאם אנו פותחים אפשרות של העסקה זולה למעביד ושכר ירוד יותר לאע"מ הרי שהמעביד ילחץ על האע"מ שיאלץ לבחור בין השפלה ועבודה בשכר לא הוגן לבידוד נוראי וחוסר קשר לחברה.

 אני תומך בשינוי התקנות הקוראים לקביעה שמעסיק אינו מוסמך לפנות בשם העובד וכן גם כל גורם אחר המטפל באע"מ המבקש לעבוד. אבקש להתיחס כאן לשני הסעיפים הראשונים והעיקריים שהועלו כתיקונים לתקנות ע"י יוזמי הדיון.

 סעיף ב' – קבעת 9 מדרגות במקום 3 הקיימות כיום.

אני מתנגד לאמור בסעיף זה, לקביעת 9 מדרגות שכר במקום 3, שכל מטרתו רווחיות גדולה יותר למעביד על חשבון שכר המועסק. גם אם ניתן להסכים שהמעביד יוציא פחות על עובד שהוא אע"מ ויתחשב בתפוקתו הרי מתוך התפיסה שהעובד יקבל שכר שווה לכל עובד אע"מ ואחר ולעובד בריא כאשר בפועל בגלל החזרי המדינה למעביד ישלם המעביד בהתאם לתפוקה. נראה שהוספת הרבה רמות ביניים רק תסרבל ותוריד יעילות מערכת התשלומים אך היא אפשרית. כמו כן יש לזכור שלמשל בחברה ממשלתית בה מועסק יועץ במחיר 800 ש"ח לשעה בה ניתן להעסיק באותו מחיר כ- 400 אע"מ בשכר המינימום המוצע במקרה של 10 מדרגות שהוא 385 ש"ח בלבד ומכאן כ- 2 ש"ח לשעה במקרה של משרה מלאה, אין כל משמעות להוספת המדרגות כי גם במצב היום בו במדרגה הנמוכה מקבל האע"מ 33 אחוז משכר המינימום, זה עולה ל- 1283 ש"ח לחודש שהם כ- 7 ש"ח לשעה. ז"א ויתור על יועץ בריא יאפשר העסקת 114 אע"מ. הסיבה שדבר זה לא מתבצע בפועל, אינה קשורה לשכר שינתן לאדם עם מוגבלות אלא לכך שחברה גדולה ומצליחה תעדיף לשלם קנס (ראה דוגמאות בגרמניה) ולא להעסיק ולהתעסק עם הנגשה והחזקת כח עבודה הנראה נחות בעיניה. תופעות של קביעת יעדים של הצערה ושיווק מקום העבודה כמקום של אנשים צעירים ובריאים שכיף וכדאי לעבוד בו ולעבוד עמו, הן תופעות הנראות אצלנו חדשות לבקרים (מאותה סיבה לא מוכנים לקלוט נכים בכסאות גלגלים אף במעונות גיל הזהב).

בכל מקרה קביעת 9 מדרגות שכר אסור לה שתפגע כהוא זה ברמת שכר האע"מ המועסק.

אני קורא לוועדה לאמץ גישה המתפתחת בעולם הקוראת לתעסוקה הוגנת לאנשים עם מוגבלות ולאמץ את העקרונות הבאים:

א.      קביעה בחוק של אחוז אע"מ שמעסיק חייב להעסיק מתוך כלל עובדיו.

ב.      הטלת קנסות למעסיק שלא יעמוד בקריטריון הנ"ל.

ג.       קביעת  פרסים/תגמולים למי שמעסיק יותר מהמחוייב בחוק.ומציעים לוועדה לאמץ את הגישה הנהוגה במדינות העולם הנאור.

 סעיף ג'  - הצעה להגדיל תקופה עד להחלטת המעסיק עם להעסיק הנכה מ=45 ל-135 יום וכן שהשכר שיקבע לא יהיה רטרואקטיבי לתחילת ההעסקה.

הסעיף הזה מכיל בחובו פגיעה נוספת בנכה ע"ח ררווחתו הכספית של המעסיק. אם קודם הצטרך המעסיק להחליט אם מעסיק או לא את הנכה לחודש וחצי כעת מאפשרים לו לעשות זאת לאחר 4.5 חודשים. דבר זה יתכן ולא היה פוגע באע"מ המבקש לעבוד אם אז היה מקבל את שכרו על תקופה זו לפי מה שנקבע במבחן התפוקה שלו אלא שכעת מבקשים שתקופה ארוכה יחסית זו, תעשה בשכר נמוך (מוזכר גם שזו עבודה בתקופת לימוד ולכן האע"מ לא זכאי לשכר מלא). שינוי זה אם היה מתקבל, היה מאפשר למעביד להעסיק כל פעם אע"מ לאורך 4.5 חודשים בשכר נמוך אף מהמינימום החדש שהוצע בסעיף הקודם (עשירית משכר המינימום שהם כעת 385 ש"ח לחודש) ואז לשחרר את הנכה(אע"מ). כמובן שצודקים המביאים שינוי זה בטענתם שזה יפתה את המעסיק להעסיק (לפחות לתקופות קצרות של כמה חודשים) נכים. אך על פי אותו הגיון, אם לא יהיו מספיק נכים שיועסקו (וכנראה שכך יהיה) ניתן להציע שהנכה אף ישלם למעסיק על העסקתו בתקופה זו! הרי ברורה חשיבות העבודה והיציאה מהבית לנכים. ומה אם כך ששכר מינימום של 3850 נקבע לעת הזאת ע"י המדינה למינימום שמאפשר חיים בכבוד ובבריאות לאזרח בריא? מסתבר שבמקרה של נכה, זה כלל לא נדרש לו לדעת המדינה. אכן, נראה שעיקרון שיוויון האזרחים בפני החוק נשמר!!! כולם שווים בפני החוק, יש השווים יותר ויש השווים פחות.

 אבנר בטיסט

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד