אתר נגישות ישראל - עמוד הבית

ב-24.9.09 צפיתי מהבונקר בהופעה המקסימה של ליאונרד כהן באיצטדיון ר"ג. הסאונד המהמם המם אותי וניסיתי לגמוע כל מילה (למרות לקות השמיעה שלי) ולהיעזר בכתוביות שהורצו בתחתית המסכים הגדולים באיצטדיון, בליאונרד הרי לא יכולתי להבחין לא על הבמה שבחלק הקטן ממנה שראיתי לא ניתן היה לזהותו ולא במסך הענק שרק את תחתיתו ניתן היה לראות. אני לא רוצה להשוות זאת לצפייתי לפני כשנה בהופעת פול מקרטני, פול הוא פול וליאונרד הוא ליאונרד אך מכיוון שאני כותב גם כאן וגם באתר "נגישות ישראל", קשה לי להשתחרר מהשוואה והצבעה על נקודות טובות שראיתי בהופעה של פול אך לא בהופעה של ליאונרד. בהופעה של פול הייתי מוקף בקהל אדיר ומלא אנרגיה כשלצידי בתי האהובה, רוקדת,שרה ולעתים בוכה מהתרגשות ופרט לחלק הראשון שאצלי הוא מוגבל בגלל מצבי כנכה בכסא גלגלים, הרגשתי כאחד מעשרות האלפים שמילאו את  פארק הירקון והתרגשות והתרוממות הרוח אפפוני כשמעלי רקיע פתוח ומסביבי הגן. הפעם, למרות תשלום של מעל פי 5, הרגשתי שאני במקלט אטומי, מתחבא מאחורי קירות עבים של בטון אימתני,צינורות אפורים ורצפת בטון בעוד ניסוי ופיצוץ מרשים או בעמדת הנהג של זחל"ם שמדפיה הורדו בעת קרב, ואתה נאלץ לחזות בפיסת נוף זעירה דרך החרך הצר. העובדה שעבור המופע של פול נבנתה טריבונה מיוחדת עבור נכים, ואף הוצבו שירותי נכים כימיים לידה בעוד שבאיצטדיון ר"ג מדובר במבנה קבוע שהמקום לנכים ושירותי הנכים קיימים כבר שנים ולא הוכנו למופע אחד בשנות דור עוד מעצימה את ההבדל. המשותף היה שבעת הצליחה ביום כיפור, עליתי כקצין האחראי והתישבתי על מכסה המנוע של הזחל"ם כי הנהג לא ראה דבר וגם הפעם, נסתי מהבונקר ויצאתי אל האויר החופשי ואז.. אבל למה אקדים מאוחר למוקדם?

אז פרט להופעה עם הצלילים המהממים בוא נבדוק אותה מבחינת נגישות הנכים בהגעה לאירוע והחניה, הדרך להופעה ואפשרות הצפיה בהופעה.

אני מתנצל מראש על השימוש החד פעמי במונח נכים במקום המושג בו אני מקפיד להשתמש של אנשים עם מוגבלות אך במקרה של כתבה זו חרגתי ממנהגי כיוון שהאנשים היחידים עם מגבלות שבהם ובמלאכתם נוכחתי הם אנשים הקרויים "בריאים" והם באי עשייתם למען ההנגשה מגבילים את "הנכים" המוגבלים על ידם(על ידי הבריאים) ולא בעצמם. דווקא בעצם הגעת הנכים על אף מגבלות הנגישות ועצם שאיפתם ליהנות ממופע מלא השראה זה עם ליאונרד כהן, מוכיח על אי נתינתם למגבלותיהם הם לעמוד בפני רצונם הנחוש.

אני מציין לטובה את נסיונם של עובדים ואנשי בטחון לפני ובמהלך המופע לעזור לנכים בהגעה פיזית למקומם אך סחיבת נכה על הכ"ג הממונע שלו (7 בריאים) אינה הנגשה. הנגשה היא הכנת מקום לכך שנכה יוכל להסתובב ולהשתמש באביזרים לבדו.

בימים ההם ובזמן הזה:

אי אפשר שלא להזכיר כתבה מסוף יוני 2007, כאשר נכה שצפה באותו איצטדיון ובו אותו מקום כמוני, כתב שעל אף שהמופע עצמו היה מהמם הרי שהנגישות ותנאי הצפיה הוגדרו עלי דו בשם הכתבה "סיוט של נגישות" (ראה קישור למטה) ולאחר תיאור של: "מדובר במקום סגור, צפוף חשוך, החום שם היה מטורף לחלוטין, למלווה לחבר שלי לא הייתה של יכולת לשבת  לצידי..."

כתב גם: "אני לאיצטדיון ר"ג לא חוזר". אחד המגיבים הקבועים באתר נגישות ישראל כתב כתגובה לכתבתו: "עובדה שזמן רב לא נעשה דבר,לאיש לא איכפת! הנכים יסתדרו,זו גישה אומללה ורעה..". אני לקחתי לעצמי כמשימה לבדוק אם אכן השתנה משהו לאור כתבתו והזמן הרב שחלף.

המסקנה הסופית המתועדת בתמונות היא שלא! לא נעשה דבר! נכון שהפעם מזג האויר ביום המופע היה טוב מזה שביוני 2007 אך פרט לכך...

אנשי המישור:
למרות שהפרטים שאספתי ממה שחוויתי ומנכים שישבו על הדשא המרכזי הם רבים וכך גם התמונות הרבות שצילמתי בנושא הנגישות אך אשתדל לתמצת ולא להכנס לפרטים. אם לתמצת סיפור של זוג נכים שישבו על הדשא אומר כך: חוסר הכוונה בהגעה או נכון יותר הכוונה שגויה, כיוון למישורים שמהם היה צריך להרימם או להורידם כל אחד בעזרת 7 בריאים (נכה עם כ"ג ממונע), עליה וירידה במתלול ומדרון תלול כאשר שרוולי ניילון שנפרשו אך לא הוצמדו לקרקע גרמו לכ"ג הממונעים להחליק על הצד ולכיוון הנקודה הנמוכה יותר באופן שכמעט גרם להתהפכות. בסוף המדרון ולפני המגרש הפנימי שוב נאלצו להיות מורדים 2 מדרגות ע"י חבורת עובדים בריאים. מדובר בנכים פעילים ובעלי אינטליגנציה שלטענתם לא זיהו בשום מקום שרותים כימיים (מעבר לשירותים ביציע היה בלתי אפשרי שוב בגלל המדרגות שהיה צריך לטפס ואח"כ השיפועים. כך הם נאלצו להתאפק מ- 17:00 ועד אחרי 23:00 .

ממרומי האולימפוס – מנבכי השאול:
המסלול שלי ושל עוד חבר נכה שמקומנו היה ביציע בדיוק כמו של כותב הכתבה משנת 2007. מבלי להזכיר את הידרדרות החברה בשנים האחרונות למצב אלים יותר, אזכיר שפרט להתרגזות שוטר עלי כשדיבר אל אוזני השמאלית ממרחק 2 מטר והתרגז שביקשתי ממנו לחזור על דבריו כי לא שמעתי (מצב של לקות שמיעה ובמיוחד באוזן שמאל), לאחר שהגענו עם הואן לחנית נכים ואני ירדתי ראשון במעלית וזזתי כדי שחברי שנהג ירד, חסמה את דרכו מכונית פרטית שנוסעיה מיהרו להופעה ולמרות שעמדתי חצי מטר מהנהגת וניסיתי להסביר לה שחברי לא יכול לרדת, היא הסבירה לי שנחפש לנו מקום אחר כי היא עומדת בצד המלבן של סימון חנית הנכה (לא סומנה שם חניה כדי שנכה יוכל לפתוח את המעלית ולרדת ממנה). במעלה העליה התלולה של כמה עשרות מטר דחפו אותי 4 שומרים אדיבים (כל הכבוד לעובדים ולשומרים כבר אמרתי) כי הרעיון שלנו שחברי ימשוך אותי התגלה כבעייתי לאור השיפוע התלול. למעלה, בכדי לעלות בעוד מעלה תלול ליציע הנכים שוב נאלצו 3 לדחפני. מבלי לדבר על כך (ראה כתבה מ- 2007) שהמקום בנוי כך שהנכה יושב בכסאו אך לעוזר שלו ניתן לשבת רק 2 מטר אחריו על כסא מסומר לקיר (לא היו מספיק), ולא לאפשר לנכה לשבת ליד חברו/אשתו/עוזרתו כאשר הוא לא יחלוק אתו את החוויה (בניגוד לאנשים בריאים שיושבים ביחד אחד בצד השני) ובטח שלא לעזור לו, להגיש לו משהו או לטפל בו, הרי שהבעיה העיקרית הצטיירה מיד בפני. מהמקום שנראה כמו בונקר של בטון מלוכלך וצינורות אפורים לא ניתן היה כלל לראות את המסך הקרוב לנו שעליו רץ תרגום עברי. הבמה היתה כמובן במרחק שלא ניתן היה להבחין בה בשום פרט. גם אחרי נסיונות חוזרים ונשנים להנמיך עצמי נאלצתי מדי פעם לנסות ולהתכופף בתנוחה כואבת כדי לצלם לשניה מחצית תחתונה מפניו של ליאונרד. למען האמת בישיבה רגילה ראיתי רק אותיות עבריות רצות בתחתית המסך.

השירותים והגישה אליהם:

הגישה לשירותים והמזנון היא קלה ביותר (פרט לצורך לרדת בעזרת עזרה ואחר כך לעלות באלכסון התלול מהיציע וחזרה אליו. בחנתי את שירותי הנכים המרווחים יחסית אך ביקורו של חברי לפני הותיר אותי עם עובדה מצערת – לאור השימוש בניאגרה גבוהה מאד (1.40 מ') וברז גבוה, לא ניתן היה לו לא להוריד את המים באסלה ולא לשטוף ידיו לאחר השימוש בה.

כמובן שבתשעים אחוז של הבתים בישראל תמצאו אסלה מונמכת שהפעלתה נמצאת בגובה של כ- 90 ס"מ וגם הברז הוא ברז הנמצא בסמוך לכיור ולא גבוה מעליו.  אף אם מתקנים אלו נבנו מזמן לא נראה לי שיש בעיה ובמימון של 200-300 ש"ח או פחות ניתן להסדיר זאת שלא לדבר על תלית ראי קטן שעולה כמה עשרות שקלים. ושוב באה כאן התפיסה השגויה שבמקום להשפיל נכה בכך שלא יוכל לשטוף אחריו ואולי גם יסתום את האסלה (או כמה נכים) מדוע לא לתת לו להרגיש כמו בן אדם? האם באמת הפתרון הוא להצמיד לכל נכה פיליפינית למשל שתנקה אחריו? מדובר כאן בהורדת המים ושטיפת ידיים!

לאחר ההפסקה פשוט הרגשתי שאיני יכול לחזור לבונקר הנכים שהזכיר לי חופשה שלי בטורקיה. במקום עם נוף מקסים כשמחלונות המסעדה נשקף נוף מהמם של ים,בריכה וגן מקסים, הורידו את הישראלים בלבד למקלט בטון רותח הצמוד למטבח לאכול ארוחת בוקר מול קירות בטון של מגרש חניה תת קרקעי, הדבר זיעזע אותי אז ולא הסכמתי לו והתעמתתי עם עובדי המסעדה שניסו לכפות עלי לאכול שם.

הנכים והמוגבלים בתנועה היושבים בכ"ג ואחרים, גם הם בני אדם ואינם זכאים ליחס של חיות.

היציאה לאוויר העולם, אל החופש ואל ליאונרד:

אי לכך מצוייד בתעודת הכתב שלי פניתי לאיזור יציע העיתונאים והסברתי לאחראים שלא שילמתי מאות שקלים בשביל לשבת בכלוב בטון בו אני לא רואה אפילו את המסך ולא יכול ליהנות מהאוירה של מופע תחת כיפת השמיים עם עשרות אלפי אנשים (כמו קרובים שלי שישבו ביציע מעלי ונהנו כמובן מכל רגע), אמרתי להם שאני חייב להכין כתבה ולא רק על הנגישות ואכן לאחר ויכוח ולאחר שהבנתי שלא אספיק לנסות לרדת מסביב לדשא (למזלי, לאחר התיאור שהופיע בתחילת כתבה זו), הזחילו אותי כמה מדרגות למטה וישבתי חצי שוכב על מדרגות החירום וסוף סוף התחלתי ליהנות, נושם את האויר הקריר ואת הצלילים המופלאים שבקעו מגרונו של ליאונרד, למטה הקהל רוחש עם המקלות הירוקים הזוהרים ומולי המסך ועליו בגדול המראות הגלויים של הזמר ומלוויו. אמנם חלק מהזמן עד שמשכו אותי שוב שניים מדרגה אחת למעלה נאלצתי לראות את המסך דרך זכוכית, אך גם השריטות שקיבלתי מהקיר עליו נשענתי וגם ההתכווצויות ברגלי,גבי וצווארי שנבעו מצורת ישיבתי ואחר גם מהנסיון להקימני, לא יכלו להפריע לאווירת וודסטוק שאליה נכנסתי, שר את השירים כשמעלי השמיים השחורים ואליהם מזדקרים כמו מנסים להגיע אליהם מגדלי הזרקורים, באמצע הבמה שסוף כל סוף יכולתי לראות את כולה ולא את הרבע התחתון שלה, פשוט ח-ו-ו-י-ה! נכון שהיה מוזר לראות נכה בתנוחה כל כך מוזרה על מדרגות בטון כשמצידיו אל כסאות מרופדים,

 ומאחוריהם בר משקאות אקסקלוסיביים, יושבים אנשים בבגדי ערב והתכשיטים נוצצים על אוזני וצווארי הנשים, אך זה רק עזר לי לשיר ביתר שאת  את:

First we take Manhatten, Then we take Berlin.

ההופעה השאירה עלי רושם בל ימחה ומזה 5 ימים שאני שר, שומע וכותב ליאונרד כהן כולל צפייה בהופעתו בלונדון ששודרה בטלוויזיה. עבור חברים נכים שלא היו שם וזעמו על כך, כתבתי שיר מחאה שמילותיו בעברית והוא מתאים לשירה עם המנגינה של השיר שהזכרתי למעלה כשאני קורא לו: "קודם ניקח את עכו, אחר כך תל אביב" (ראה קישור למטה למילים ולאתר בו ניתן לשמוע את השיר ולשיר בו זמנית). הדרך מההופעה לבית ערכה כארבע שעות לאור מצב בריאותו של חברי שנהג בואן ואל הבית הגעתי רק בשעה 3:00 ואז מיהרתי למחשב לשמוע עוד ועוד שירים ולכתוב.

אולי ניתן לציין עוד דבר שניתן היה לשפר וציינו אותי גם אנשים שאינם נכים, הכתוביות היו בעברית דבר שהיה מתאים מאד ובמיוחד לבעלי לקות שמיעה כמוני, כשהשירים הם בעברית אך במקרה של ליאונרד כהן, מה שהיה הרבה יותר נחמד ועוזר הוא להריץ את המילים באנגלית לכל מי שנתקל בשיר שאינו מכיר.

המלצות הנגשה:

לסיכום, איצטדיון ר"ג במצבו הנוכחי אינו נגיש ואינו מותאם לנכים הצופים במופעים. בגלל התשתית של יציע נכים ליד שירותי נכים ומזנון, ניתן לשפר זאת בקלות יחסית כדלקמן:

א. נכים הנכנסים לדשא יכנסו ויצאו דרך שער האמבולנסים ולא בצורה הקשה והמסוכנת בה נכנסו.

ב. מומלץ להקצות שטח נוח לנכים ליד היציע הנוכחי אבל פתוח או לפחות לבטל את השיפוע הקיים של 2 המטרים ליציע ולהוריד את המושבים במטר כך שניתן יהיה לראות משהו.

ג. ניתן לצבוע את הבטון המלוכלך בדיוק כמו שצבעו בלבן מעל יציע העיתונאים – גם נכים הם בני אדם.

ד. ניתן לשים מסך על הקטע החסום ע"י הבטון וכך הנכים יוכלו לראות עליו את המופע בגדול (בכל מטוס גילו את השיטה ויש גם מסכים גדולים וגם אישיים).

ה. בשירותים יש להנמיך את הניאגרה ואת ברז הכיור ולהוסיף מראה, סבוניה וכלי לנייר או מפזר אויר לייבוש.

ו. יש לאפשר לכל נכה המגיע עם חבר או מלווה לשבת ליד המלווה ולא לבדו כשהמלווה 2 מטר אחריו.

אני מאד מקווה שבאירוע הבא שיהיה שם ילקחו המלצותי בחשבון ואני מתכוון להעבירן למנהל האיצטדיון ולחברת לאן.

בברכה,

אבנר בטיסט 

סיוט של נגישות במופע ה- Motor Extreme – איצטדיון ר"ג 2007

השיר: קודם ניקח את עכו, אחר כך תל-אביב  עם הקישור למוזיקה המקורית.

ליאונרד כהן – מופע מהמם ספטמבר 2009 – תיאור המופע באתר סקופ