אתר נגישות ישראל - עמוד הבית

כמדי שנה אני משתתף בטכס לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה הנערך באמפיתיאטרון שלמרגלות המוזיאון של לוחמי הגיטאות.

במשך כל השנה אני מנסה לדאוג ולהשתדל להנגשת המקום ע"מ שגם בעלי מגבלות יוכלו לבקר במוזיאון החשוב כל כך וגם להשתתף בטכס ביום הזיכרון לשואה ולגבורה הנערך מדי שנה במוצאי יום הזיכרון באמפיתיאטרון הצמוד לו.

השנה, חרגתי ממנהגי ובמקום לשבת במושבים הקדמיים לצד מכירי, לוחמי המרידות בנאצים, התחלתי את ביקורי במוזיאון תוך הסברים למבקרים באיזור המוקדש לתנועות המרי ולפעולות המרי והמרד, המשכתי לטכס בפורום מצומצם לפתיחת (חניכת) האודיטוריום החדש הגדול והנגיש (חיכינו שנה להקמתו ולהחלפת האודיטוריום הישן שהיה צורך לעבור מדרגות על מנת להגיע אליו מהכניסה שליד הבמה ומהכניסה לצידו האחורי) ואחר כך מקוצר הזמן ומסיבות נגישות, השקפתי על הטכס מצידו העליון של האמפי. לסקירת נגישות של המוזיאון והאודיטוריום הישן – ראה כתבתי מאפריל 2009 באתר נגישות ישראל.

לסקירת האודיטוריום החדש וטכס חניכתו – ראה כתבתי מ- 12.4.2010 באתר נגישות ישראל.

המוזיאון ונגישותו:

כאמור המוזיאון עצמו נגיש וכעת גם כולל האודיטוריום. אציין שהמעלית המובילה בין הקומות אחת ואפס, התחתונה וזו שמעליה, היא מעלית רחבה (כמטר וחצי) ומאפשרת תנועה וסיבוב בכסא הגלגלים בתוכה כמו כניסה של כסא גלגלים ובצידו מקום למבקרים העומדים על רגליהם. בנוסף, לוח הבקרה שלה נוח ונגיש למבקר היושב בכסא גלגלים (בניגוד למשל לבניין בו אני מתגורר, בו כניסת הנכה עם פניו קדימה, אינו מאפשרת לו ללחוץ על מקשי הקומות והמקשים האחוריים ללא מקל עזר וגם זה בצורה קשה ביותר).

במקום מסויים בקומה אחד, לאחר ביקור בתערוכת גרמניה הנאצית והשתלטותה על מדינות אירופה, נתקלתי ביציאה לאולם אחר אליה פסעו מבקרים בריאים שלא נזקקו לכסא גלגלים תוך ירידה של כשתי מדרגות. לא התעצלתי ופניתי מול היציאה/כניסה הזו בהמשך לתצוגה על גרמניה ושוב ימינה וימינה והגעתי ליציאה רחבה לאולם התצוגה של ה"גלריה". כפי שניתן לראות מהתמונה המצורפת, יש צורך לרדת במדרגות או לרדת בשיפוע חזק ומשופע מעבר לחוקי הנגישות ועצם ההגעה למעלה השיפוע חסומה חלקית ע"י שולחן תצוגה.

איני יודע כמה בעלי מגבלה נתקלו בכך וויתרו על הביקור באולם הגלריה. אני מיהרתי לתצוגת המרד ושם נתקלתי בקבוצות תלמידים ו/או חניכים ששוחחו על הנושא תוך קבלת הדרכה ממדריכיהם בנושא של "3 שורות להיסטוריה".

אני ניצלתי את הזמן לספר להם ולעוד מבקרים על חשיבות המרד בשואה, על תנועות המרד בקרקוב וחשיבות הבחירה במרד ולכן לא המשכתי בנושא ה"גלריה", אך למחרת הטכס, דאגתי להתקשר לאחראי על הבית, מר בן-זקן שטרח והלך בהדרכתי עד למקום הלא נגיש ואחר כך מצא עבורי את הדרך הנגישה (כן, יש כזו) שבה יש להמשיך מאיזור תנועות המרי והפרטיזנים (מהמעלית ביציאה פונים ימינה) ואז דרך מעבר בכמה אלמות מגיעים לירידה נגישה לאולם הגלריה.

ובכן, לשמחתי נוכחתי שמה שכתבתי עוד באפריל 2009 שהמוזיאון עצמו פרט לאודיטוריום נגיש, הוברר שוב כנכון. אם מי מכם "יגלה" עוד פינה לא נגישה, אנא פנו אלי ואני אעביר לצוות הנפלא והדואג של המוזיאון או פנו ישר אליהם, ואני משוכנע שהם יעשו לתיקון הדבר.

הטכס ונגישותו

היציאה הדרומית של המוזיאון שהיא גם הכניסה אליו היא אל משטח ממנו יורדות מדרגות לרחבה שמעל האמפי. כנכה בכסא גלגלים יש לפנות ימינה ומיד יש שיפוע נוח שיורד לרחבה זו ממנה על פי דברי מנכ"ל המוזיאון, ניתן לנכים לצפות בטכס. מכיוון שזכרתי שיש גם שיפועים היורדים ממנה לצידו העליון של האמפי, התגלגלתי לצד מזרח עם כסאי וירדתי בשיפוע ארוך עד לאיזור המושבים ושם עם עוד נכה בכסא גלגלים עמדתי בראש המדרגות היורדות עד לתחתית האמפי. בדיעבד לא היה נוח  כי כל הזמן נתקלו בי אנשים שירדו ועלו ובמיוחד בגלל שעל כל רוחב המדרגות המובילות למטה ישבו אנשים (חוסר מקום באמפי שהיה מלא עד אפס מקום בכ- 10000 איש ואישה.

המנכ"ל החדש של בית לוחמי הגיטאות, מר רמי הוכמן, שפתח את הטכס, הזכיר את אביו, פרץ (פאבל) הוכמן, הוא פאבל מ"מוכרי הסיגריות בכיכר 3 הצלבים", מהלוחמים בנאצים שזכה בעיטורים  בעקבות הצטיינותו בשורות הארמיה קריובה של הצבא הפולני אליה הצטרף ב- 1944 ואח"כ לאחר העפלה באניה "בירניה" ונעצר במחנה עתלית. החל ממאי 1948 הוסיף ושרת גם בחטיבת הנגב של הפלמ"ח במלחמת השחרור ואח"כ בצה"ל), בטכס נאמו גם חווקה רבן לוחמת וניצולת שואה, ומוקי צור מהתנועה הקיבוצית.

במופע יפה שבו הודלקו משואות (בין היתר גם ע"י הזמר שמעון ישראלי שגם שר מאוחר יותר), הופיעה להקת המחול הקיבוצית בריקוד של יהודית ארנון ז"ל, ניצולת השואה שסרבה לרקוד בפני הגרמנים אך בהגיעה לארץ הקימה את להקת המחול הקיבוצית וכן הופיע הראל סקעת.

הנגשת ההגעה לאיזור המוזמנים והעליה לבמה.

לצערי השנה לא יכולתי להצטרף למכרתי היקרה, קשרית ולוחמת בארגון היהודי הלוחם ואל בעלה, גם מפאת תכיפות טכס פתיחת האודיטוריום לתחילת הטכס הכללי ובעיקר בגלל חוסר הנגישות של איזור ישיבת המוזמנים. בשנים קודמות הייתי מגיע בדרך צדדית עם מכוניתי ומשם עזרו לי והרימו אותי על הידיים על מנת להגיע למושבים הקדמיים אך השנה עם כסא הגלגלים הממונע זה היה יותר קשה. מצד שני, עם פתיחת מעבר מתחת לאקוודוקט, רק לערב זה, הצליחה מכרתי ובעלה (אף הוא ניצול שואה) להגיע למושבי המוזמנים בפחות מאמץ משנים עברו. אך עדיין אני נחוש לנסות ולהביא להנגשה הנדרשת.

אני כבר פניתי לדניאל כהנא, האדריכל מוסמך הנגישות שתכנן את האודיטוריום הנגיש, לעזור לי בתכנון ההנגשה שאני מבקש שתבוצע באמפיתיאטרון בית לוחמי הגיטאות כך שיינתן לבעלי מגבלה התניידותית לשבת בשורות הראשונות, שם יושבים המוזמנים מהם ניצולי שואה ומורדים באים בימים ואחרים וכן לעלות על הבמה ללא מדרגות על מנת להשתתף בטכס.

חשוב לדעתי שזכות בעלי זכויות אלו ואחרים לא תפגע רק בגלל שאם העליה בגילם או מפאת כל פגיעה אחרת, השיקול למקום ישיבתם ו/או השתתפות פעילה בטכס לא תפגע בגלל מגבלה זו או אחרת. עלינו לשאוף שככלל יתאפשר גם לציבור בעלי מגבלה, אם לוחם בזמן השואה, חייל צהל שנפגע בקרב, נפגע מחלה או תאונת דרכים, לקחת חלק בצורה מכובדת באירועים וטכסים של כלל הציבור.

ההנגשה המתוארת למעלה, תסגור מבחינתי את הנגשת המוזיאון והאמפי ואני מאחל לכולנו שהדבר יבוצע בשנה הקרובה, ואם לא – נמשיך ונפעל עד לביצועה. בכל אופן, אין לשכוח את הנדבך החשוב בהנגשת המוזיאון שנעשתה בהנגשת האודיטוריום ועל כך תודה להנהלת המקום ולמבצעים.

כתבתו של אבנר על טכס חניכת האודיטוריום הנגיש במוזיאון לוחמי הגיטאות