אתר נגישות ישראל - עמוד הבית

מאת: אבנר בטיסט

בלילו של יום חמישי ה- 16.9.10, חזרתי ממרכז הספורט של איל"ן ע"ש ספיבק ברמת גן, בו זכיתי במדלית זהב באליפות הקיץ של הנכים הקשים בטניס שולחן.

מכיוון שהרכב שיצא ממרכז הספורט של איל"ן לא היה מתאים להעלות אותי ואת כסא הגלגלים הממונע שלי נאלצתי להגיע עם הואן הפרטי שלי לתחרות ובאיחור. 

אי לכך החלטתי לעצור בדרכי חזרה לקריות בקפה ארומה שבצומת ינאי ולאכול לפחות ארוחת בוקר גם אם הגעתי לשם רק ב- 21:30.

אני מכיר את המקום ויודע שיש שם 4 חניות נכים ממש מול פתח בית הקפה ותמיד יש לי מקום חניה. לצערי כשהגעתי ראיתי שהכל מפוצץ במכוניות (אולי בגלל שזה היה לילה לפני ערב יום כיפור) אך הבחנתי שכל המכוניות היו עם אורות דלוקים ולכן שיערתי שאו-טו-טו כולם יצאו ואוכל לחנות.

לצערי הסתובבתי כרבע שעה בואן שלי אך אף מכונית לא עזבה. לפתע הבחנתי בדמויות שלא נראו במיוחד כמתקשות בהליכה, מגיעות למכונית אחר מכונית, עולות, מתניעות ונוסעות. עוד דבר שמשך את ליבי היה שלא ראיתי על אף אחת מהן שלט נכה. דבר זה הפליא אותי אך בהמשך הבנתי אותו כפי שגם אתם תבינו בהמשך הקריאה.

חניתי ברכב הואן והורדתי המעלון וכעבור מספר דקות כבר הזמנתי את הארוחה ויצאתי לשבת לי בחוץ בשולחן מול חנית הנכים כאשר הובטח לי שיביאו לי את הארוחה אלי וכך היה. בינתיים הגיעו עוד מכוניות וחנו כמעט כולן בצורה קצת מוזרה.

אחת חנתה כאשר 40 אחוז מהמכונית על חנית נכים, אחרת חנתה עם הגב לבית הקפה אך כששני הגלגלים הקדמיים מחוץ לחניה וכו'. כמו כן שמתי לב שרובן השאירו פנסים דולקים (מסכנים, חשבתי לעצמי, כנראה שהם לוקים בראייתם וחייבים אור נוסף לזה של בית הקפה וסביבתו). כמו כן שמתי לב שוב, שלאף אחת מהן לא היה תו נכה בחלון (כנראה שכחו לשים אותו).

מה שהפליא במיוחד היה, שכל נוסעי המכוניות יצאו בהליכה רגילה ללא כסא גלגלים וללא קביים!!! כאן התחלתי להבין את גודל הנס! האם יתכן שאין כל צורך לנסוע לאומן שבאוקראינה וגיליתי כאן את מקום המרפא לנכים??? זה היה מדהים!!!

רוב הנכים וכך גם אני, חולמים על היום בו יוכלו לקום, ללכת ולרוץ והנה לנגד עיני, רצה צעירה נוספת ממכוניתה שחנתה כולה מולי כשפנסיה דולקים ממש מול פני ומסנוורים את עיני. אני התחלתי לדמוע כאשר לא ברור לי אם זה מהתרגשות ושמחה על הנס שקרה לאותה צעירה או בגלל האור החזק שסינוור אותי (כנראה שבכל זאת מהאור, כי עד עכשיו, העיניים שלי עוד כואבות ובאחת מהן אני לא רואה ברור). ניסיתי להודות בתנועות יד לחברתה שנשארה במכונית שזה בסדר, שאני רואה מספיק טוב את האוכל שהיה לפני אך ללא הועיל.

לאחר דקות ארוכות, חזרה הצעירה שהיתה בבית הקפה עם אוכל ארוז בידיה, הניעה ונסעה מהמקום. בקושי הצלחתי לראות שבאחורי מכוניתה היה שלט ובו רשום "איך אני נוהגת? התקשרו ל-...". גברת לחשתי בגרוני הצרוד ובעיניים מסומאות למחצה, "את נוהגת מצויין, את רצה מצויין אבל יש לי בכ"ג שלי אור שאני יכול להדליק  וחבל שתגמרי את המצבר שלך!" אבל היא כבר התרחקה.

טוב אמרתי לעצמי, אולי אני סומא אך לפחות אני אקום כעת ואוכל ללכת ככל האדם כמו כל יתר החונים בחניית הנכים. לתדהמתי נסיון הקימה שלי לא עלה יפה ורגלי הכזיבוני. בהתחלה התאכזבתי אך מיד ניתחתי את המצב והבנתי מדוע הקסם לא עבד עלי ונשארתי נכה. לכולם לא היה תו חנית נכה ואני היחידי ששכחתי להוריד את תו משמשת מכוניתי (מה לעשות שהוא תמיד שם?).

מכיון שהייתי עייף ומלא מארוחת הבוקר (למרות שהשעה כבר היתה 23:00) המשכתי בדרכי, אך איני יכול שלא להמליץ לכם, אם יש לכם בעיית התניידות ואתם בכ"ג או נעזרים בקביים, סעו מיד לבית הקפה "ארומה" שבצומת ינאי בכביש מס' 2 בין נתניה לחדרה וחנו בחניית הנכים. רק בבקשה, למדו מנסיוני המר ואל תשימו בחלון את תו החניה שלכם. ממילא, כשתקומו בריאים, לא תצטרכו אותו יותר!

נ.ב. אם אתם לא מאמינים, רשמתי על מפית של בית הקפה את כל מספרי המכוניות שנוסעיהן הבריאו כתוצאה מתכונות המרפא של המקום. אני מתערב אתכם שאם תאתרו אותם בעזרת המספרים והמשטרה, תווכחו לדעת שאיש מהם כבר אינו נכה! ואם תגלו שאפילו אחד מהם נכה, אני מוכן לאכול את המפית עם המספרים.