לפחות 650 מיליון איש בעולם סובלים ממוגבלות כלשהי.
כרבע מאוכלוסיית האנשים במדינות המפותחות מעל לגיל 60.
ההשערה היא שעד שנת 2050 קצב זה יודבק גם ע"י המדינות המתפתחות.
הגידול המהיר באוכלוסיית העולם הביא למגמה עולמית של חקיקה האוסרת הפליית קשישים ואנשים בעלי מוגבלויות.
נגישות אינה בעיה של נכים או קשישים בלבד. כל אחד מאיתנו יכול לחוות ירידה זמנית בנגישות. וכשזה קורה אנחנו מבינים עד כמה פעולות יום יומיות פשוטות יכולות להיות כל כך מסובכות.
נושא הנגישות הולך ותופס תאוצה בעולם: אנשים עם מוגבלויות, בגילאים שונים, דורשים ובצדק, גישה שווה בחיים החברתיים, הפוליטיים והכלכליים.
מבחינתם נגישות צריכה להיות בסיסית דוגמת: שימוש במעלית, כניסה לבניין או לכל שטח ציבורי ושימוש במתקנים ובשירותים הניתנים במקום, או שימוש בבטחה במכשיר כלשהו.
תקנים מסייעים ליצרנים ולספקי שירותים במתן הנחיות איך לתכנן ולעצב מוצרים הנגישים לכל. לדוגמה:
– רמפה המיועדת לכיסא גלגלים יכולה לסייע לאמא עם עגלת תינוק
– התקן שמע לרמזור המיועד לעיוורים, מוסיף אזהרה קולית התורמת לבטיחות כלל הציבור
– מתג גדול יכול להקל על אדם עם יד פצועה
– חיישן העוצר דלתות מסגירה יכול למנוע תאונה של דלת נטרקת
התקנים הינם כלי עבודה המסייע לנו להפוך את העולם למקום בטוח יותר ונגיש לכולם: מקלים עלינו את הגישה למוצרים, מבנים ושירותים וכן מהווים במה להפצת חידושים טכנולוגיים, לצמיחה ולהגדלת הסחר העולמי. הנגישות כוללת גם שיקולי בטיחות, ארגונומיה ושיטות בדיקה.
