דו"ח שמפרסם משרד הפנים לרגל עונת הרחצה מעלה כי רק 22 מהחופים בארץ מונגשים באופן מלא לאנשים עם מוגבלות, כשמחצית מהם נמצאים בים המלח. בראיון ל-ynet מספר בוסקילה, נכה בכיסא גלגלים, על הקשיים: "זה מתסכל מאוד, זה הופך אותי לאדם לא שווה, חריג ונמאס לנכים להרגיש ככה". משרד הפנים: "בכל הרשויות להם חופי רחצה הוראת התקנות מקוימות"
מאת: גלעד כרמלי,
ynet
"אני לא מגיע לחוף כי זה מעציב אותי. מה, אני אעמוד איזה קילומטר מהמים ואסתכל על איך אנשים נהנים ואוכל את הלב?", תוהה אלי בוסקילה, בן 51, תושב יבנה שמרותק לכיסא גלגלים זה שמונה שנים בשל בעיה רפואית. "צר לי על כך שנכה בכיסא גלגלים לא יכול לקבל את האפשרות להגיע לחוף הים ככל האדם. קרה לי המון פעמים שהגעתי לחוף, גם בטבריה, גם באשקלון, ולא הצלחתי לרדת לים ולהיכנס למים".
חוויותיו של בוסיקלה מסתדרות היטב עם העובדה שרק 22 חופים ברחבי הארץ מונגשים באופן מלא לאנשים עם מוגבלות מתוך 144 החופים המוכרזים. מדובר בכ-14.6% בלבד שעונים על כל דרישות הנגישות – כלומר יש בהם חניות נכים, שירותים ומקלחות שמותאמים ונגישים לאנשים עם מוגבלות, סככות צל נגישות והנגשה למים (באופן ישיר או באמצעות כיסאות רחצה לנכים).
על פי דו"ח שפרסם משרד הפנים לרגל פתיחת עונת הרחצה, 22 החופים הללו הם: חוף שיקמים וחוף לבנון שבכנרת, חוף דדו וחוף זמיר בחיפה, חוף בית ינאי, חוף סירונית א' בנתניה, החוף הכחול וחוף נווה חוף בראשון לציון, חוף הילטון צפוני וחוף נורדאו (מציצים) בתל אביב, חוף אורנים באשדוד ו-11 מחופי ים המלח. בארבעה מחופי ים המלח האחרים מתבצעות בימים אלו עבודות להנגשתם באופן מלא.
לדו"ח הסדרי הנגישות בחופים של משרד הפנים – לחצו כאן
בעיריית אשדוד טוענים: "למרות שהמידע אינו מעודכן בדו״ח של משרד הפנים, מעיריית אשדוד נמסר כי כל שבעת החופים המוכרזים בעיר מונגשים לנכים באופן מלא – מלבד חוף אורנים, גם חוף ריביירה (ט״ו), חוף י״א, חוף לידו, חוף מי עמי, חוף הקשתות והחוף הנפרד הם חופים מונגשים".
הרשויות המקומיות אינן עומדות בתקנות
"הייתי מצפה שכל נושא הנגישות יהיה שונה בישראל 2017 ושייראו אותנו כשווים בין שווים, לא כחריגים", מוסיף בוסקילה. "אני חושב שהרשויות המקומיות צריכות לדאוג לנו כמו לשאר האזרחים ולהנגיש עבורנו את החופים, אנחנו משלמים מסים ככל האדם וזכאים ליחס שווה".
תקנות "שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות: התאמות נגישות למקום ציבורי שאינו בניין", קובעות כי בכל רשות מקומית המפעילה עד ארבעה מקומות רחצה חייב להיות לפחות חוף אחד שעונה על כל דרישות הנגישות. רשות מקומית המפעילה חמישה מקומות רחצה ומעלה חייבת לדאוג שלפחות שניים מהם יענו על כל הדרישות.
מהדו"ח עולה כי רוב הרשויות המקומיות אינן עומדות בתקנות, והיחידות שכן עומדות בהן הן: איגוד ערים כינרת, עיריית חיפה, המועצה האזורית עמק חפר, עיריית תל אביב יפו, עיריית ראשון לציון והמועצה האזורית תמר המפעילה את חופי ים המלח.
להסדרי הנגישות הנדרשים בחופים (מתוך המדריך לזכויות הנגישות שהפיקה העמותה) – לחצו כאן
רק ב-36% מכלל החופים המוכרזים ניתן להגיע עם כיסא גלגלים לקו מים
עוד עולה מהדו"ח כי הנגשה ישירה למים קיימת ב-31 חופים בלבד, המהווים 21.5% מכלל החופים המוכרזים. 13 מתוכם לחופי ים המלח. ב-37 חופים נמצאים כיסאות רחצה מיוחדים לנכים, כאשר ב-22 מהחופים ההנגשה למים אינה ישירה ומתאפשרת רק באמצעותם. מכאן שבסך הכול, הרחצה לנכים מתאפשרת רק ב-52 חופים, המהווים 36% מכלל החופים המוכרזים.
"ממה שידוע לי, בחופים שבהם יש כיסאות רחצה מדובר בכיסאות בודדים, לפעמים אפילו כיסא בודד", מסביר בוסקילה. "אם מגיעים שניים לחוף, רק אחד יכול להיכנס, והאחר רק יכול לחלום. אני רוצה לבוא וליהנות כמו כולם, אני לא צריך שירחמו עליי ושיבואו שלושה-ארבעה גברים, ירימו אותי עם הכיסא ויגררו אותי למים, ואז שוב ירימו אותי ויגררו אותי לקרקע כשיש לי את האפשרות להתגלגל לבד. אני רוצה להגיע לחוף הים, שתהיה לי גישה ישירה למים, ולהרגיש ככל האדם".
מהדו"ח עולה גם כי סככות צל נגישות קיימות כיום ב-45 חופים מוכרזים, שירותים ומקלחות נגישים ומותאמים קיימים ב-49 חופים (ב-19 נוספים קיימים רק שירותים מותאמים ללא מקלחות), וחניות שמורות לבעלי צרכים מיוחדים קיימות ב-69 חופים.
תגובות
נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות השיבו בתגובה:
