חדשות

נושא הדיון : סימן ג' – שירותי האינטרנט

כללי ומחלוקת מרכזית שעלתה בדיון:

מאחר ואין תקן ישראלי העוסק בדרגת התאמת הנגישות הנדרשת באינטרנט , הוסכם בתקנות כי עד להתקנת התקן הישראלי , דרגות התאמות הנגישות תהיינה בהתאם להנחיות ארגון ה- W3C  שקובע תקינה בינ"ל בנושא .

הועלתה שאלה בנוגע לדרגת ההתאמה הנדרשת לאנשים עם מגבלות קוגנטיביות לעניין נושא פישוט השפה. נוצר דיון שלם סביב השאלה האם כל אתרי האינטרנט צריכים לאפשר שפה פשוטה לאנשים אלו. מאחר והנושא מורכב , יש לו השלכות כבדות והוא פשוט לא ישים . הוחלט שלא להוסיף זאת לתקנות.

סעיף 37 (ב)

עיקר הסעיף: ישנה הבחנה בין רשות ציבורית שלגביה נדרשת התאמה בדרגת AAלבין מי שאינו רשות ציבורית שלגביו נדרשת התאמה בדרגת Aוככל האפשר ברמת AA.            

בדיון הועלו שתי טענות:

(1)  לגבי רשות ציבורית – הועלתה דרישה לדרגת התאמה גבוהה יותר.

החלטה: הוחלט שיצוין כי ההתאמה תהיה בדרגה AAלפחות.

(2) לגבי גוף שאיננו ציבורי: הועלתה הטענה שישנם גופים מאוד גדולים ומשמעותיים דוגמת בנקים שראוי  שדרגת ההתאמה לגביהם תהיה לפחות ברמה של AAולא A.

החלטה: כרגע מוקפא יהיה על כך דיון בנציבות . בישיבה הבאה ידונו בכך.

סעיף 37 (ו)

עיקר הסעיף: מתן פטור מביצוע התאמה מפאת מגבלות טכנולוגיות  ובכפוף לאישור מורשה לנגישות השירות.

בדיון הועלתה הטענה שלמורשה נגישות לא תמיד יש את הידע בכל התחומים ואז למשל בנושא האינטרנט ייאלץ לקבל חוו"ד מאיש מקצוע בתחום ויידרש לחתום בשם חוות הדעת הזו.

החלטה: תוקן לניסוח אחר – שבמידה ואין ידע בתחום, יינתן האישור לאחר קבלת חוות דעת מקצועית.