שירותי הבריאות בישראל ממומנים הן על ידי המדינה והן באמצעות השתתפות עצמית כספית של המבוטחים בעלות חלקית של השירותים, כגון ביקור אצל רופא, ובעלות חלקית של התרופות שבסל הבריאות ומחוצה לו.
מדיניות ההשתתפות העצמית פוגעת אפוא בעקרונות הבסיסיים שחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן – חוק ביטוח בריאות), מושתת עליהם וסביר שהשפעתה של מדיניות זו שלילית בעיקר בקרב אוכלוסיות בעלות רקע סוציו-אקונומי נמוך, המשלמות בעבור תרופות בלי מתאם לרמת הכנסתן, למספר הנפשות במשפחה ולסוגי המחלות. תשלומי ההשתתפות העצמית של המבוטח בחוק ביטוח בריאות אינם דומים לדמי הביטוח הלאומי שכל אזרח מחויב בהם, ושהינם מדורגים.
תיקון זה בא בכדי להקטין את הנטל הכספי מאוכלוסיות מעוטות יכולת בבואן לקנות תרופות חיוניות ולהשתמש בשירותי הבריאות השונים, וכך לממש כראוי את עקרונות השוויון והצדק הקבועים בחוק.