חדשות

זכויות אדם בישראל מובטחות על ידי האמנות הבינלאומיות אותן אישררה ישראל, על ידי חוקי המדינה המבטיחים חלק מזכויות אלה בחקיקה ספציפית ועל ידי פסיקת בית המשפט העליון, אשר קבעה וביססה את מעמדן במשפט הישראלי.

במדינות רבות בעולם הוקמו יחד עם החקיקה המכירה בזכויות האדם, מנגנונים ממלכתיים לקידום ההבנה וההכרה בזכויות אלה ולהבטחת השמירה וההגנה עליהן. גופים אלה עוסקים בפעולות חינוך והסברה בציבור, מייעצים לגופים השלטוניים בנושאים הקשורים לזכויות אדם, מקיימים חקירות, מפרסמים חוות דעת והמלצות לרשות המבצעת והמחוקקת ומסייעים באכיפת החוקים המבטיחים זכויות אדם, על ידי טיפול בתלונות פרטניות על פגיעה בזכויות אלה.

בישראל ניכר חסרונו של גוף ממלכתי ציבורי המופקד על קיום ואכיפה של נורמות וחוקים בתחום זכויות האדם. מספר רשויות ציבוריות עוסקות בפן אחד של נושא זה או מופקדות על בירור תלונות פרטניות בתחומים משיקים, כגון נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה. כמו כן, מתקיימת בישראל פעילות מפותחת של ארגונים לא ממשלתיים בתחום זכויות האדם.  עם זאת, אין בנמצא בישראל גוף אחד המרכז פעולות בתחום זה שתפקידו לעסוק בראייה כוללת של הצורך בקידום זכויות אדם. לא קיים גוף ממלכתי שתפקידו לעסוק בחינוך הסברה בתחום זכויות אדם ואין בנמצא גוף המופקד על סיוע, באמצעות המערכת המשפטית או מחוצה לה, למי שנפגעו כתוצאה מהפרת זכויותיהם במגזר הפרטי והציבורי.

המודל המוצע להלן, בא לענות על הצרכים המיוחדים בכל הנוגע לקידום ואכיפה של זכויות אדם במדינת ישראל. מודל זה מבוסס על למידה מעמיקה מניסיונם של גופים דומים בעולם, תוך התאמה למצב המשפטי בישראל ולמערכות השלטוניות והציבוריות הקיימות במדינה.

במהלך שנות ה-90, חל גידול רב מאוד במספרן של המדינות אשר הקימו נציבויות לאומיות לזכויות אדם. בכנס בינלאומי שנערך בפריס ב-1991, בחסות האו"ם, גובשו מספר עקרונות (המכונים עקרונות פריס), המקובלים היום בקהיליה הבינלאומית כקריטריונים מנחים, בהם על גוף ממלכתי להגנה על זכויות אדם לעמוד, כדי לקבל הכרה בינלאומית:

· סמכויות ותפקידים – על הנציבות להיות בעלת מנדט רחב ככל האפשר אשר יעוגן במסמך חוקתי או בחוק. על תפקידיה לכלול: דווח לממשלה, בחינת התאמה של חקיקה מקומית לאמות מידה בינלאומיות בהגנה על זכויות אדם, חינוך וקידום מודעות לזכויות אדם, טיפול ובירור תלונות על הפרות זכויות אדם ושיתוף פעולה עם גופים בינלאומיים.
· עצמאות – על הרכב חברי הנציבות לשקף את כל מרכיבי האוכלוסייה והקבוצות החברתיות במדינה. מינוי חבר הנציבות צריך להיות על פי קריטריונים  ברורים הקבועים בחוק. על הנציבות לפעול כגוף אוטונומי ולקבל מימון מתאים כדי להבטיח את עצמאותה ואי תלותה ברשויות השלטון.
· דרכי פעולה – על הנציבות לברר עניינים המובאים בפניה ללא משוא פנים, עליה להיות בעלת סמכות לקבל כל מידע המסייע לה בביצוע פעולותיה. עליה לשמור על קשרים טובים עם מערכות השלטון ולעבוד בשיתוף פעולה עם ארגונים לא ממשלתיים.

המודל המוצע להלן משקף, ככל האפשר, את רוחם של עקרונות פריס.

מעמד משפטי

עצמאותה של הנציבות היא מרכיב חיוני לקיומה ולמעמדה. על הנציבות להיות גוף עצמאי, שאינו תלוי בממשלה בקביעת מדיניותו, אינו מדווח לממשלה על פעילותו וחסין ככל האפשר מהשפעות פוליטיות. לגוף זה חייבת להיות היכולת להציג בפני הציבור וקובעי המדיניות, לרבות הכנסת והממשלה, עמדה מקצועית עצמאית שאינה מושפעת מלחצים פוליטיים או תקציביים. כגוף המופקד על אכיפת חוקים בתחום הפרטי והציבורי, חייב להיות לנציבות מעמד המאפשר לה לברר תלונות, להגיש תביעות ולייצג תובעים כנגד כל גוף, בין ממשלתי, ציבורי או פרטי. מכל האמור לעיל עולה כי הנציבות אינה יכולה להיות חלק מן הרשות המבצעת ועליה להיות בעלת מעמד עצמאי. מוצע לפיכך כי הנציבות תהיה תאגיד סטטוטורי, מעמד המגדיר את עצמאותה המבנית. בנוסף קובע החוק במפורש כי הנציבות תהיה עצמאית בפעולותיה ולא תהיה תלויה ברשויות השלטון.

הרכב הנציבות

לצד נציב זכויות האדם תכלול הנציבות חמישה חברים, אשר כקבוצה יהיה בה ייצוג הולם לשני המינים ולמגזרים שונים של הציבור בישראל. להבדיל מן המודל של אומבודסמן יחיד, נציבות היא גוף המונהג על ידי קבוצה שחבריה משקפים מגזרים שונים של החברה הישראלית. מבנה זה מבטיח הליך קבלת החלטות מאוזן וייצוג אינטרסים של קבוצות רבות ככל האפשר בהליך זה.
חברי הנציבות ובראשם נציב/ת זכויות האדם, ישמשו כעין דירקטוריון של הנציבות. הם יקבעו את מדיניות הנציבות ויקבלו החלטות מהותיות הנוגעות לתפקודה. נציב/ת זכויות האדם ת/יהיה אחראי למילוי תפקידיה של הנציבות ולביצוע החלטותיה. ניהולה השוטף יכולה שיופקד בידי מנהל/ת מקצועי/ת.
כדי להבטיח את מעמדם הציבורי של חברי הנציבות, מוצע כי בדומה למבקר המדינה, לא יוכלו להיות פעילים בחיים הפוליטיים כל עוד הם מכהנים בתפקידם. לאור מכלול הסמכויות המוטלות על נציב זכויות האדם, יש להבטיח כי מירב מרצו יוקדש להנהגתה ולניהולה. מוצע לפיכך כי בדומה למבקר המדינה, יהיה על נציב/ת זכויות האדם אסור לעבוד בעבודה אחרת או לעסוק בעיסוק אחר, כל עוד הוא/היא מכהן/ת בתפקידו/ה.

מינוי נציב זכויות האדם וחברי הנציבות

הכישורים המינימליים למועמד/ת לתפקיד נציב/ת זכויות אדם ולתפקיד חברי הנציבות יקבעו בחוק ומחייבים מומחיות וניסיון מעשי בתחום ההגנה על זכויות האדם. נציב/ת זכויות האדם וחברי הנציבות ייבחרו על ידי ועדה בה יהיו חברים: שר המשפטים, שר החינוך והתרבות, שני חברי כנסת שייבחרו על ידי הכנסת וארבעה נציגי ציבור שימונו על ידי יו"ר הכנסת, מתוך מועמדים שיוצעו לו על ידי ארגונים לא ממשלתיים, הפועלים בישראל להגנה על זכויות אדם.

תקופת הכהונה

כדי להבטיח את עצמאות נציב/ת זכויות האדם בפעילותיו/ה מוצע למנותו/ה לתקופה אחת בלבד של חמש שנים.
חברי הנציבות ימונו לתקופה של ארבע שנים כדי שלא ייווצר מצב בו כל הנציבות מתחלפת באותו מועד. מאותה סיבה מוצע כי שניים מתוך חברי הנציבות, אשר ימונו להרכב הראשון של הנציבות, יכהנו שש שנים. מוצע, כי בחירת חברי הנציבות אשר יכהנו שש שנים תיעשה בדרך של הגרלה, כפי שנהוג במינוי ההרכב הראשון של הועדות על פי אמנות האו"ם לזכויות האדם.

אחריות ודיווח

הנציבות תפרסם מדי שנה דין וחשבון על פעולותיה. דו"ח זה יפורסם בציבור. עצמאות הנציבות מחייבת כי לא תהיה עליה חובת הגשת דו"ח לגורם שלטוני כלשהו, אשר משתמעת ממנה כפיפות לגוף זה. עם זאת מוצע כי דו"ח הנציבות יוגש ליו"ר הכנסת על מנת שתוכנו יובא לידיעת חברי הכנסת.

תקציב

יכולתה של הנציבות לקיים תפקידה על פי חוק ולעמוד בציפיות הציבור, וכן מידת עצמאותה בקביעת מדיניותה, תלויים בהעמדת תקציב נאות לפעולותיה. מעמד הנציבות כגוף ממלכתי מחייב כי תמומן מתקציב המדינה. יש עם זאת להבטיח במידת האפשר כי הדיונים לגבי תקציב הנציבות לא ישמשו כמכשיר להצרת צעדיה או לכוון מדיניותה. לאור אי תלותה של הנציבות בתקציבו של משרד ממשלתי זה או אחר, יהיה על תקציבה לבוא מסעיף נפרד בתקציב המדינה. הדיונים על תקציבה של הנציבות יתקיימו בועדת הכספים של הכנסת, במתכונת דומה לזו בה מתנהלים הדיונים לגבי תקציב משרד מבקר המדינה.

תפקידי הנציבות

תפקידי הנציבות מתחלקים לשני סוגים עיקריים: תפקיד קידום זכויות האדם
(Promotion): פעילויות ציבוריות, כגון חינוך הציבור וקידום המודעות לזכויות האדם, ייעוץ, מתן חוות שעת לממשלה ולכנסת, בירורים ובדיקות, עריכת מחקרים והתערבות בהליכים משפטיים ותפקידי ההגנה על זכויות האדם (Protection): הטיפול בתלונות פרטיות.
תחום סמכותה של הנציבות בקידום הזכויות, תהיה לגבי כל זכויות האדם המובטחות באמנות הבינלאומיות אשר אושררו על ידי מדינת ישראל, המופיעות בתוספת הראשונה לחוק. תחום סמכותה של הנציבות בטיפול בתלונות יהיה אך ורק לגבי אותם חוקים וסעיפי חוק הנזכרים בתוספת השנייה לחוק.
הנציבות תהיה רשאית לפנות לועדת חוקה חוק ומשפט על מנת שתאשר אמנות נוספות לתוספת הראשונה או חיקוקים נוספים לתוספת השנייה.

קידום זכויות האדם

· הנציבות תפעל בתחום החינוך, ההסברה והעלאת המודעות לקיומן ולמהותן של זכויות האדם בקרב מגזרים שונים של החברה בישראל.

· הנציבות תהיה הגוף המרכזי והמוסמך בישראל למתן חוות דעת והצהרות ציבוריות בנוגע לזכויות האדם. הנציבות תיזום ותעודד ובמידת הצורך תתאם פעילויות ציבוריות בתחום זכויות האדם ותקיים קשר קבוע של התייעצות עם גופים שונים העוסקים בתחום זכויות האדם.

· הנציבות תפרסם קווים מנחים מומלצים עבור המגזר הציבורי והפרטי למניעת פגיעה ולקידום ההגנה על זכויות האדם.

· לנציבות תהיה הסמכות לערוך בדיקות ובירורים מקיפים לגבי מדיניות ממשלתית, נוהגים ציבוריים ויישום הוראות חוק, הנוגעים לתחום זכויות האדם. מטרת בדיקות אלה תהיה לחוות דעה ולהמליץ לגוף הרלוונטי לגבי השלכות המדיניות הנקוטה על ידו על זכויות האדם ולהציע דרכים לתיקון המצב, אם יהיה בכך צורך. לצורך ביצוע תפקיד זה, מוצע להעניק לנציבות סמכויות לקבל מידע מגופים מבוקרים מסוימים. לנציבות לא תהיה סמכות דומה לגבי המגזר הפרטי.

· לנציבות תהיה סמכות מפורשת להגיש לממשלה ולכנסת חוות דעה לגבי כל עניין המשפיע על זכויות האדם, לגבי ההשלכות של מדיניות קיימת או עתידית של רשויות ציבוריות על מצב זכויות האדם ולגבי הצעות לחקיקה או לתיקוני חקיקה, הנדרשים להגביר או לחזק את ההגנה על זכויות האדם. בנוסף, תייעץ הנציבות לממשלה ולכנסת בכל הנוגע להתחייבויות של המדינה במסמכים או הסדרים בינלאומיים בתחום ההגנה על זכויות האדם.

· הנציבות תרכז מידע הנוגע לזכויות אדם ובמידת האפשר תסייע לעריכת מחקרים בתחום זכויות האדם.

בנוסף לבירור תלונות פרטניות, תהיה לנציבות הסמכות להתערב ברשות בתי המשפט או בתי הדין בהליכים משפטיים, בהם נדונים נושאים עקרוניים הנוגעים לזכויות האדם.
כדי לחזק ולהבטיח את מעמדה הציבורי של הנציבות קובע החוק חובה על הרשויות השלטוניות לסייע לנציבות במילוי תפקידה.

הגנה על זכויות האדם בישראל (בירור תלונות פרטניות)

הסמכות לברר תלונות פרטניות חיוניות כדי שלנציבות יהיה קשר עם "השטח", דהיינו מידע זורם ועדכני באשר לצרכים האמיתיים בהגנה על זכויות האדם בישראל. הטיפול והבירור של תלונות פרטניות מכוון לייעץ ולסייע לפרטים אשר הופלו או שזכויות האדם שלהם הופרו, על ידי מתן מידע, הפנייה לגישור או להליכים אחרים של פתרון סכסוכים, כדי לבחון אפשרות של פתרון הבעיה או הסכסוך והגשת תביעות לבית המשפט ובתי הדין, על פי שיקול דעת הנציבות, בהתאם למדיניותה ולסדרי העדיפויות שנקבעו על ידה. בנוסף יאפשר הטיפול בתלונות פרטניות, איתור תחומים בהם קיימת אפליה שיטתית, על מנת שהנציבות תעשה שימוש בכלים העומדים לרשותה, לרבות מאבק משפטי, כדי להביא לביטולה.
  
· היקף הטיפול בתלונות פרטניות: תחום הטיפול בתלונות פרטניות יהיה בהכרח מצומצם לעומת הסמכות הכללית של הנציבות משיקולים ברמות שונות. בשלב הראשון, תטפל הנציבות בתחום השוויון ככל שהוא מעוגן בחקיקה הישראלית. מצופה כי עיקר עיסוקה של הנציבות בטיפול בתלונות יהיה כמו בנציבויות אחרות בעולם, תחום התעסוקה. על מנת לאפשר לנציבות גמישות מסוימת בהוספת תחומים נוספים לטיפול בתלונות, אם יועלה בפנייה צורך כזה בתחום מסוים, ניתנת לנציבות האפשרות לפנות אל ועדת חוקה חוק ומשפט, על מנת שתוסיף תחום זה לתוספת.

· דרכי הטיפול בתלונות פרטניות: הטיפול בתלונות פרטניות מיועד לסייע בעיקר למי שאין בידם האמצעים או היכולת לטפל בתלונות אלה ללא עזרה או סיוע. מוצע כי לא תהיה חובת פנייה לנציבות בתלונות על אפליה. כל אדם יוכל לבחור אם להגיש תביעה לבית הדין או לבית המשפט או לפנות לנציבות, על מנת שתסייע בבירור תלונתו. טיפול הנציבות בתלונות יהיה מבוסס על התפישה לפיה תפקיד הנציבות הוא לסייע לפונים אליה למצוא פתרון לסכסוך או להפרת הזכות, נשוא תלונתם, כדי להביא לאכיפה אפקטיבית של החוקים האוסרים על  אפליה.עבודת הנציבות תווסת כדי שהדחיפות בטיפול בתלונות לא תבוא על חשבון יכולתה של הנציבות לפעול באופן אסטרטגי, ליזום חקירות ולנהל מאבקים כנגד מדיניות מפלה ואפליה שיטתית.

· הגשת תלונה: תלונה על הפרת זכות, המוגנת על ידי החוקים המנויים בתוספת השנייה, יכול שתוגש על ידי הנפגע עצמו או על ידי מי מטעמו או על ידי אדם אחר או ארגון העוסק בהגנה על זכויות אדם. כדי להבטיח כי התלונה לא תטופל בניגוד לרצון הנפגע, מחד, ומאידך לא יופסק הטיפול בשל לחץ בלתי חוקי, המופעל על המתלונן למשוך את תלונתו, מוצע כי הנציבות לא תטפל או תפסיק לטפל בתלונה, אם השתכנעה כי המתלונן או מי שנטען כי זכותו הופרה אינו מעוניין בטיפולה או בהמשך טיפולה של הנציבות בעניינו.

· גישור והליכים אלטרנטיביים לפתרון סכסוכים: הדרך בה תטופלנה תלונות על ידי הנציבות אינה אחידה ומוצע להעניק לנציבות שיקול דעת רחב, כדי שתוכל לבחור את הדרך המתאימה ביותר לכל תלונה או נושא. הנציבות תעמיד לרשות הפונים אליה, מגוון של דרכים לפתרון הסכסוך, אשר הבירור בפני ערכאות שיפוטיות הנו רק אחת מהן. על פי גישה זו ניתן להביא לאכיפה אפקטיבית של החוקים האוסרים על אפליה באמצעות הסכמי פשרה, שיכללו פיצויים לנפגעי האפליה, לצד התחייבויות של הגורמים המפלים לשינוי מדיניות, להסרת מחסומים הגורמים לאפליה ולתיקון הסדרים מפלים. לשם כך, נציבות תעודד פתרון התלונות המובאות בפניה בדרך של פישור או גישור או בהליכים אחרים לפתרון סכסוכים. הליכים אלה יותאמו לצרכים המיוחדים של בירור תלונות לגבי אפליה. כדי להבטיח כי ההסכמים אשר יתקבלו במסגרת הליכי הפשרה לא יעמדו בסתירה למטרת החוק, מוצע להטיל על מי שפועל ליישוב הסכסוך, אחריות להביא לאישור הנציבות הסכמי פשרה אם ראה צורך בכך מטעמים של טובת הציבור או בשל חשש כי ההסכם אינו מתיישב עם מטרות חוק הנציבות או עם מטרות החוק הרלבנטי המנוי בתוספת השנייה. הנציבות רשאית שלא לאשר את ההסכם מהטעמים הנ"ל. סמכות זו, אשר סביר להניח כי השימו שיעשה בה יהיה מצומצם למקרים מיוחדים, מאפשרת לנציבות שליטה מסוימת על תוצאותיהם של הליכי הגישור,באופן שאינו מכביד על עבודתה השוטפת בטיפול בתלונות. הפניית תלונה להליך של גישור או פתרון סכסוכים תיעשה בהסכמת המתלונן. שירותי הגישור או ההליכים האחרים לפתרון סכסוכים יועמדו לרשות הצדדים על ידי הנציבות. אופן ההפניה להליכים אלה יהיה לפיכך מובנה ויכלול אפשרות של הנציבות לחייב את הנילון להגיע לפגישת הגישור הראשונה. מטרת השימוש בסמכות זו, הנתונה לנציבויות אחרות בעולם ולבתי משפט, היא להביא את הצדדים לפגישה ראשונית אחת, העשויה לשבור מחיצות ולעודדם לפתור את הסכסוך ביניהם ללא מעורבות בית המשפט. נילון אשר לא יהיה מעונין בהמשך הליכי הגישור, מעבר לפגישה הראשונה, לא יחויב לעשות כן. כדי שלהזמנת הנציבות לפגישה הראשונה של הליך הגישור או כל הליך אחר לפתרון סכסוכים יהיה תוקף מחייב, מוצע להעניק לנציבות סמכות לחייב, אם תמצא לנכון, צד שלא התייצב לפגישה זו בהוצאותיה.

· הבאת תלונות בפני ערכאות משפטיות: הנציבות תוכל להעביר תלונות בנושאים, אשר על פי טיבם אינם מתאימים להליך של פתרון סכסוכים או תלונות המצביעות על קיומה של אפליה שיטתית למסלול, שעיקרו יהיה בחינה אם יש להביא את העניין בפני בית משפט או בית דין. לשלב זה תוכל הנציבות להעביר גם תלונות, אשר הניסיונות לפתור אותן בדרך של פשרה לא הצליחו. בהבאת עניין בפני בית משפט תופיע הנציבות מטעמה. הנציבות לא תייצג את המתלונן אלא את האינטרס הציבורי שבאכיפת הזכות בשלה הוגשה התלונה. מודל זה, מבטא את מעמדה הציבורי של הנציבות כמופקדת על השמירה וההגנה על זכויות האדם. מעמדה הציבורי של הנציבות מודגש על ידי קביעה מפורשת של האינטרס הציבורי לו מחויבת הנציבות מהופעתה בבית המשפט, בשים לב, עם זאת, לאופייה ולטיבה של התלונה, נשוא ההליך. אינטרס הנציבות בהגשת תביעה לערכאות משפטיות יהיה בדר כלל רחב יותר מן האינטרס של המתלונן, ויכלול מטרה להביא לשינוי של נוהגים או מדיניות מפלה.מוצע, לפיכך, כי החוק יקבע סמכות מפורשת של בית המשפט או בית הדין הדנים בתביעה המוגשת על ידי הנציבות על פי חוק זה להעניק סעדים, בעלי אופי כללי, מעבר לתיקון הפגיעה שנגרמה למתלונן. מוצע עוד כי לנציבות תהיה סמכות להמשיך ולנהל תביעה אף אם המתלונן הודיע לנציבות כי אינו מעוניין בהליך. סמכות זו חיונית כדי לאפשר לנציבות להביא לשינוי נוהג או מדיניות מפלה של הנילון, החורגים מן הסעדים הקשורים לעניינו של המתלונן.החוק קובע את השיקולים האמורים להנחות את הנציבות בהחלטתה האם להגיש תביעה לבית המשפט" תקדימיות העניין, מורכבות התלונה, אי השוויון ביחסי הכוחות בין הצדדים ושיקול כללי של קידום מטרות החוקים המנויים בתוספת. בתוך מסגרת כללית זו תהיה הנציבות רשאית לקבוע את סדרי העדיפויות על פיהם ינוהלו מאבקים משפטיים. אוטונומיה זו תאפשר לנציבות לקבל החלטות בכל הנוגע להגשת תביעות בבתי המשפט, בהתאם לנושאים או לתחומים אותם תבחר לקדם בכל נקודת זמן רלבנטית. כדי לאפשר לנציבות לקבל החלטות לגבי הגשת תביעות מוקנית לה הסמכות לערוך בירור שתכליתו הערכה של מידת ביסוסה של התלונה או הנושא בו מטפלת הנציבות שלא בעקבות תלונה, השאלה המשפטית המועלית על ידה, והמידה בה עניינה נופל בגדר סדרי העדיפויות להגשת תביעות על ידי הנציבות. לצורך ביצוע הבירור מוקנות לנציבות סמכויות לדרוש ולקבל מכל אדם או גוף מידע הדרוש לה לשם כך. סמכות זו דומה במהותה לסמכות הנתונה לנציב קבילות הציבור. הבירור אינו מיועד לקביעות מהותיות או קביעות בעלות משמעות חיצונית לגבי התלונה. במובן זה הבירור הוא תכליתי ומטרתו אך ורק לסייע לנציבות בקבלת ההחלטה לגבי המשך טיפול בתלונה. 

· תלונות ביוזמת הנציבות: בטיפול בתלונות, אין הנציבות מוגבלת לעניינים המועלים בפניה כתלונות פרטניות. בסמכותה ליזום טיפול בנושאים או בעניינים אשר הגיעו לידיעתה והמצביעים על פגיעה בזכויות המוגנות בחוקים המנויים בתוספת. סמכות זו תאפשר לנציבות לטפל בהפרות של חוקים אשר הובאו לידיעתה למרות שלא הופנו אליה באופן פרטני. סמכות זו חיונית מאחר שקיימים מקרים בהם האנשים או הקבוצה המופלית אינם יודעים כי זכויותיהם הופרו, אינם מודעים לקיומה של אפליה שיטתית או חוששים לפנות אל גורם כלשהו מחשש למשרתם או למעמדם. טיפול הנציבות עשוי, לדגמא, לחשוף תופעות של אפליה שיטתית אשר תביא להגשת תביעה קבוצתית, או להביא בשלב מאוחר יותר לפניה פרטנית של אחד או יותר מקרב אלה אשר זכויותיהם הופרו. דרך הטיפול של הנציבות בתלונות שנפתחו ביוזמתה יהיה דומה לטיפול בתלונות פרטניות.

· סמכויות מקבילות: הקמתה של הנציבות והסמכויות המוקנות לה אינן גורעות ואינן פוגעות בסמכויות מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה. הקמת הנציבות יוצרת באופן פורמלי סמכות מקבילה לנציבות קבילות ציבור, ככל שמדובר בתלונות כלפי גופים מבוקרים. עם זאת, אופי הטיפול בתלונות שונה במהותו בין הנציבות המוצעת ונציבות קבילות הציבור במשרד מבקר המדינה, באופן המעמיד שתי אלטרנטיבות לטיפול ובירור של תלונה לבחירתם של המתלוננים הפוטנציאליים. כדי למנוע מצב בו תלונה תטופל, בעת ובעונה אחת, על ידי הנציבות ועל ידי גוף אחר בעל סמכות סטטוטורית לעשות זאת, מוצע כי מחד- הנציבות לא תטפל בתלונה הנמצאת בטיפול של גוף כזה, ומאידך – כי תנאי להגשת תביעה לבית משפט בעניין בגינו פנה אדם קודם לכן אל הנציבות, היא מתן הודעה על כך לנציבות, על מנת שתפסיק את הטיפול בתלונה.