סעיף 1א לחוק העיקרי, כפי שהוא מנוסח כיום, מאפשר לעובד שעבד לפחות שנה אצל אותו מעביד, שעמו ילד שלא מלאו לו 18 שנים, להיעדר מעבודתו עד 30 ימים בשנה בשל המחלה הממארת של ילדו, על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו או על חשבון ימי החופשה המגיעים לו, לפי בחירת העובד. במקרה שהעובד הוא הורה יחיד או שהילד נמצא בהחזקתו הבלעדית, או שבן זוגו עובד ולא נעדר מעבודתו מכוח זכאותו כאמור, זכאי העובד לזקוף עד 60 ימים בשנה בשל המחלה הממארת של ילדו.
כמדיניות, לא הוגן לאפשר רק מספר ימי מחלה על חשבון תקופת המחלה של עובד שמטפל בילד שנלחם במחלה ממארת. הצעת חוק זאת תאפשר לעובד שמטפל בילד עם מחלה ממארת לזקוף את כל תקופת המחלה הצבורה שלו כדי לטפל בילדו. אך, לפי החוק העיקרי,הצעת חוק זאת תחייב את העובד לבחור בין ימי מחלה לבין ימי חופשה, כך שלא יוותר ללא ימי היעדרות לעצמו.
חשוב לציין שהצעת החוק מגדילה את מספר ימי מחלה בשל מחלה ממארת של ילד על חשבון תקופת המחלה הצבורה של העובד ע"י חוק דמי מחלה בלבד זאת מכיוון שעובד יכול לצבור עד 90 ימי מחלה ב-5 שנים ובמצב המשפטי כיום יכול לנצל רק עד 30 מהם. לכן, אם עובד זכאי לימי מחלה נוספים על הימים הנתונים לפי חוק דמי מחלה, מתוך הסכם קיבוצי או כל הסכם אחר, הצעת חוק זאת לא מגדילה את ימי היעדרות בשל מחלה ממארת של ילד תחת הסכם שכזה.
הצעת חוק של חבר הכנסת גדעון סער
