מוסדות לדיור מוגן בארץ נוהגים לגבות פיקדונות מקשישים בסכומים של מאות אלפי שקלים לכל יחידת דיור. הלכה למעשה, המוסדות, שהם גופים פרטיים, מחזיקים בידם מיליארדי שקלים מכספם של קשישים בישראל.
המצב בארץ כיום הוא שאין כל פיקוח על המוסדות לדיור מוגן ועל דרך הניהול של הכספים שמוחזקים בידם.
המצב האבסורדי הוא שרוכשי דירות מקבלנים מוגנים ספציפית בחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974 (להלן-חוק המכר), המבטיח הגנות על כספם ועל קבלת התמורה ומחייב את הקבלנים להעמיד להם בטוחות. אולם, דיירים במוסדות לדיור מוגן – שהם מטבעם קשישים הזקוקים להגנה יתרה של המדינה והחוק – מופקרים לנפשם.
הצעת חוק זו נועדה להטיל פיקוח על מוסדות לדיור מוגן הגובים פיקדונות מקשישים על מנת להבטיח את ההגנה על כספי הקשישים.
החוק המוצע מחייב את מפעיל החברה לדיור מוגן, כהגדרתה בהצעת החוק, לפעול באחת מחמש הפעולות הבאות לשם קבלת כספי הפיקדון: מסירת ערבות בנקאית; שיעבוד הדירה, או החלק היחסי מהקרקע שעליה היא נבנית לטובת הדייר המוגן; העברת הבעלות או זכות אחרת בדירה על שם הדייר המוגן; רישום הערת אזהרה לגבי הדירה; או ביטוח כאשר הדייר המוגן מצוין כמוטב על פי פוליסת הביטוח. חיוב זה יבטיח את כספי הפיקדון של הדיירים בעת פשיטת רגל של חברת דיור מוגן.
בנוסף, מוצע שכל ההוראות האחרות בחוק המכר יחולו על הצעת החוק בשינויים המחויבים, ככל שהוראות אלה אינן מוסדרות בהצעת החוק, ובשינוי הגדרת מכירה בחוק האמור, כך שתכלול לא רק שכירות לתקופה של למעלה מעשרים וחמש שנים או יותר, אלא גם שכירות לתקופה של למעלה מחצי שנה או יותר.
הצעת חוק של חבר הכנסת אבישי ברוורמן
