ענף הרפואה הדחופה כולל, בעיקר, שירותי חירום רפואיים, לרבות שירותים של העברת מידע ונתונים רפואיים באמצעות תקשורת אלקטרונית (התקנת לחצני מצוקה, הזמנת אמבולנסים) וטיפול מיידי על ידי רופאי משפחה ורופאים מומחים, הזמינים לצרכנים מיידית במשך 24 שעות ביממה. עיקר האוכלוסייה הנזקקת לשירותים אלו היא אוכלוסיית הקשישים וחולי לב. קבוצת אוכלוסייה זו היא בדרך כלל חלשה יותר ופגיעה יותר ולכן מחייבת התייחסות מיוחדת.
תלונות רבות של צרכנים מצביעות על ליקויים בפעילות ענף זה, ובכלל זה ניצול חולשתם ומצוקתם של אוכלוסיית הקשישים והפעלת מניפולציות שיווקיות פסולות עליהם. הבעיות הצרכניות המרכזיות המאפיינות את הענף נובעות מא-סימטריה בין הצדדים לחוזה. מחד, עומדים עסקים בעלי ידע משפטי, המצוידים במערכת שיווק אגרסיבית, ומאידך עומד ציבור קשישים, חלש ותלוי, כאשר לרוב נסיבות העסקה הן בעת מצוקה קשה של הקשיש ולעיתים בשעה שהוא מאושפז בבית חולים. הבעיות המרכזיות העולות מהתלונות הן אי יידוע הצרכנים לגבי פרטים מהותיים בעסקה, כולל מדיניות ביטול עסקה, שיטות שיווק אגרסיביות וכבילת הצרכנים בהסכמים ארוכי טווח באופן בלתי סביר, מבלי לאפשר יכולת להתנתק מהשירות אפילו במקרה של פטירה.
ההגנות הקבועות בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן – החוק), אינן מספקות מענה לכשל השוק בענף. לפיכך, מוצע לתקן את החוק במטרה להגן על ציבור זה המצוי במצוקה. מתכונת החקיקה המוצעת מקבילה לזו שנקבעה בחוק על מנת לטפל בכשל השוק בענף יחידות הנופש, וכן בתיקון מס' 22 לחוק בנושא עסקה לתקופה קצובה ובתיקון מס' 23 לחוק בנושא עסקה מתמשכת.
