מחלת הצליאק (Celiac Disease) הינה אי סבילות מולדת וקבועה לגלוטן, שהינו מרכיב חלבוני המצוי בדגנים: חיטה, שעורה, שיפון, שיבולת שועל. באנשים עם רגישות לגלוטן, אכילת הגלוטן גורמת לתהליך אימונולוגי בדופן המעי, הגורם להתפתחות דלקת במעי הדק ולנזק תפקודי. כתוצאה מכך ישנה ספיגה לקויה של אבות המזון, עד כדי מצב של תת תזונה. הסימנים הקליניים של המחלה הינם רבים ומגוונים, החל בחוסר שגשוג אצל ילדים, בעיות עיכול (שלשולים, הקאות), אנמיה, בעיות פרקים, ובמקרים חמורים – אף ממאירות של המעי הדק.
שכיחות המחלה המוערכת כיום היא 1:120 עד 1:300 באירופה ובצפון אמריקה, כאשר בישראל, במחקר על קבוצת תורמי דם ללא כל תסמינים, נמצאה שכיחות הצליאק של לפחות 1:157. הטיפול במחלת הצליאק מבוסס אך ורק על שמירה על דיאטה ללא גלוטן במשך כל החיים. בהתאם לכך, חייבים החולים במחלה לצרוך אך ורק מזון שאינו מכיל גלוטן. מזון כזה מחייב ייצור מיוחד, מחומרי גלם שאינם מכילים גלוטן, בתנאים שיבטיחו מניעת זיהום המזון בסביבת היצור. עלויות היצור של מזון ללא גלוטן הן גבוהות יחסית לעלויות היצור של מזון "רגיל", ושוק צרכני מזון זה נחשב בערכים מוחלטים לשוק קטן, בהשוואה לשוק חולי הצליאק במדינות בעלות אוכלוסיות גדולות.
חולי הצליאק, ככל האזרחים האחרים במדינת ישראל, זכאים למילוי הצורך הבסיסי והיסודי של כל אדם – מזון נגיש במחיר סביר. מכך נגזרת חובתן של המדינה והחברה לספק לחולי הצליאק מזון המתאים לצרכיהם במחיר שווה לנפש. דא עקא, עקב גודלו של ה"שוק" (שמקורו בעיקר בעובדה שחולי צליאק רבים אינם מאובחנים), והמאמץ והעלות הכרוכים בייצור מזון ללא גלוטן, אין כאמור אינטרס כלכלי מובהק בייצור מוצרי מזון ללא גלוטן בישראל, וכנגזרת מכך, מצטמצם בשנים האחרונות למינימום היצע מוצרי המזון ללא גלוטן, באופן אשר יוצר מצוקת מזון אמיתית אצל חולי הצליאק, הן לעניין ההיצע והן לעניין המחיר.
הצעת חוק זו נועדה לתמוך ולסייע לחולי הצליאק. היא מיועדת להעניק לחולי הצליאק הנזקקים תמיכה כלכלית שתאפשר רכישת מזון ללא גלוטן שמטבעו יקר הוא. בנוסף, מיועדת הצעת החוק ליתן תמריצים, בשיטת ה"מקל והגזר" ליצרני המזון, יבואני המזון ויצואני המזון, לייצר ולמכור מזון ללא גלוטן בישראל.
הדאגה לחלש הינה צורך בסיסי והכרחי בחברה דמוקרטית, סוציאלית ושוויונית. יש בכך כדי לממש את ערכי המדינה, כמו גם את ערכי הדת היהודית אשר רואה בדאגה למחסורו של החלש, העני והנזקק – ערך עליון.
החקיקה בישראל בשנים האחרונות עשתה צעדים רבים לצמצום האפליה וסיוע לנזקקים, לחלשים ולמי שידם אינה משגת. כך, לדוגמא, חוסר שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. חוק זה הינו נדבך נוסף בחקיקה חשובה זו.
דברי הסבר לפרק א':
סעיף 2 הגדרת המונחים "גלוטן" ו"מזון ללא גלוטן" משקפת את הדעה הרווחת כיום בעולם לפיה – מוצר ללא גלוטן הינו כזה שמכיל גלוטן בשיעור שאינו עולה על 20 חלקיקים למליון. הגדרה זו משקפת גם את עמדת משרד הבריאות בנושא.
יובהר כי במונח "מזון ללא גלוטן" מתייחס שיעור הגלוטן למוצר הסופי ולא לרכיביו בלבד. בהתאם לכך, על יצרן מזון לוודא כי המוצר הסופי שיוצע לקהל הצרכנים יכלול גלוטן בשיעור שאינו עולה על השיעור הקבוע, לרבות עקב זיהום צולב שמקורו בסביבת הייצור או בכל גורם אחר.
המונחים "מונופולין" ו"יצרן מזון מוביל" או "יבואן מזון מוביל" מבוססים על העקרונות שביסוד דיני ההגבלים העסקיים, לפיהם יש הגיון והצדקה בהטלת מגבלות ודרישות מחמירות יותר על גורמים שהם בבחינת בעלי שליטה בשוק הרלוונטי, או בעלי נפח פעילות משמעותי ביותר שיש לו השלכות ישירות על התנהלות השוק הרלוונטי. גופים כאלה הינן מטיבם מונופולים או גופים בעלי מחזור מכירות משמעותי ביותר.
דברי הסבר לפרק ב':
סעיף 3 נועד ליתן הטבה כספית ישירה לחולי צליאק אשר נזקקים להבטחת הכנסה בהתאם לקריטריונים שבחוק הבטחת הכנסה. מחירי מוצרי המזון נטולי הגלוטן הם מטיבם יקרים משמעותית ממקביליהם הכוללים גלוטן. בהתאם לכך, עלול מחיר מוצר ללא גלוטן לעשות עד כדי פי שלושה מעלות אותו מוצר המכיל גלוטן. מי שנזקקים להבטחת הכנסה מוצאים עצמם לעיתים קרובות ללא יכולת להרשות לעצמם רכישת מוצרי מזון בסיסיים עקב עלותם הגבוהה. התוספת לגמלת הבטחת ההכנסה שלהם מיועדת לשפר במעט מצב זה ולהקל על הנזקקים ברכישת מוצרי מזון ללא גלוטן. סעיף 4 על מנת לעודד יצור של מוצרי מזון ללא גלוטן בישראל, מוצע להעניק הטבת מס ליצרני מזון ללא גלוטן, בדומה לעקרונות שבחוק עידוד השקעות הון. על פי המוצע, יצרן מזון שיקבל אישור ממשרד הבריאות על כך שהוא מייצר מוצרי מזון ללא גלוטן העומדים בקריטריונים שיקבע שר הבריאות, יהא זכאי לשיעור מס מופחת על הכנסותיו מייצור מזון ללא גלוטן. בדרך זו, יש לקוות, תיווצר כדאיות כלכלית בייצור מוצרים ללא גלוטן.
דברי הסבר לפרק ג':
פרק ג' כולל הטלת חובות סטאטוטוריות על גופים שהם בבחינת מונופולים או בעלי יכולת השפעה משמעותית בשוק הרלוונטי, וכן על מי שמייצאים לחו"ל מוצרי מזון ללא גלוטן, לייצר, לשווק ולמכור מזון ללא גלוטן בשוק המקומי.
בחברה המודרנית ראוי שתאגידים וגופים עסקיים גדולים אשר הצלחתם ופרנסתם באה להם מהקהילה והחברה, ישיבו טובה תחת טובה ויסייעו ויתרמו לקהילה. גופים רבים מקצים סכומים מהכנסותיהם לצורך תרומה לקהילה, על פי שיקול דעתם והחלטתם, אשר אינו תואם בהכרח את צורכי הקהילה והחברה.
פרק ג' מיועד למעשה לחייב גורמים בתחום המזון לפעול ולתרום למען הקהילה, גם מקום בו אין הדבר עולה בקנה אחד עם האינטרס הכלכלי הצר שלהם. למרבה הצער, בשנים האחרונות, חלק נכבד מיצרני המזון הגדולים בישראל משך ידו מייצור מזון ללא גלוטן ולמעשה זנח את חולי הצליאק. עקב עלויות הייצור וחשש מתביעות משפטיות פוטנציאליות במקרה של אי עמידה בתנאי היצור הנדרשים, לא זו בלבד שיצרני המזון אינם מייצרים מוצרי מזון ללא גלוטן, אלא אף בוחרים לסמן את מוצריהם כעלולים להכיל גלוטן, למרות שלפי טיבם אין הם אמורים להכיל גלוטן כלל. כתוצאה מכך, ירד היצע המזון לחולי הצליאק משמעותית, עד כדי מצוקת מזון. סעיפים 5-6 מחייבים יצרני מזון מובילים ויבואני מזון מובילים (מונופולים ויצרני מזון בעלי נתח שוק נרחב) לייצר, לייבא ולמכור מוצרי מזון גם לציבור חולי הצליאק, בהיקף המהווה 5% מהיקף המכירות שלהם. זוהי למעשה פעילות למען הקהילה בעידוד המדינה.
סעיף 7 הינו יישום של הכלל ההלכתי לפיו "עניי עירך קודמים". כאשר יצרן מזון טורח ומייצר מזון ללא גלוטן המיועד ליצוא, והוא נמנע ממכירתו בישראל, עקב חוסר כדאיות כלכלית, יחוייב אותו יצרן להגדיל את היקף היצור על מנת לספק את היצע מוצריו גם לשוק המקומי. סעיף 8 מחייב את יצרני המזון המובילים לבצע בדיקות תקופתיות על בסיס שנתי על מנת לוודא את שיעור הגלוטן המצוי במוצריהם (לרבות כאלו שאינם מיועדים לחולי הצליאק). נתונים אלו יהיו פתוחים לעיון הציבור על מנת שציבור החולים יוכל לגבש עמדתו לגבי צריכת מוצרים אלו כאשר בפניו כל הנתונים הרלוונטים.
סעיף 9 נועד ליתן כלים לציבור החולים שלמענם מיועדות הוראות החוק, ולהעניק בידיהם זכות תביעה ישירה כלפי יצרני, יבואני ויצואני המזון, אשר אינם מקיימים חובותיהם על פי החוק.
