חוק מעונות יום שיקומיים, התש"ס–2000, נועד להעניק מסגרת שיקומית, טיפולית וחינוכית נאותה לפעוטות עם מוגבלות, מגיל שנה ועד לגיל שלוש שנים, אשר אינם כלולים במסגרת חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח–1988, החל על ילדים מגיל שלוש ואילך.
פעוטות עם מוגבלות פיסית, שכלית וחושית קשה, זקוקים למסגרת מיוחדת כמו מעון יום שיקומי מגיל מאד צעיר, שכן הקהילה המקצועית בארץ ובעולם מאוחדת בדעה כי התערבות טיפולית אינטנסיבית בשלוש שנות החיים הראשונות של הילד בעל המוגבלות מגדילה במידה ניכרת את הסיכוי לשפר את מצבו העתידי.
בחוק מעונות יום שיקומיים הותנתה הזכאות לפתיחת מעון יום שיקומי ברישום של עשרה פעוטות למעון. בהצעת החוק מוצע להפחית את המספר המינימלי של ילדים הנדרש לקבלת רישיון כמעון יום שיקומי לששה במקום עשרה, וזאת מכיוון שבפריפריה המרוחקת ממרכז הארץ נאלצים הפעוטות לנסוע מרחק רב מאד למעון היום השיקומי.
תיקון זה אינו נושא עמו כל עלות תקציבית ונועד לאפשר את יישומו המלא של החוק הקיים, בכך שגם מעונות באיזורי פריפריה, אשר בהם אין עשרה פעוטות עם מוגבלות בטווח גיאוגרפי סביר, יוכלו לקבל רישיון כמעון יום שיקומי. הדבר חיוני על מנת שתהיה פריסה גיאוגרפית מספקת של מעונות יום שיקומיים, אשר תחסוך את הקושי הכספי והפיסי הכרוך בהסעת פעוטות למרחקים ארוכים.
