הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה להקל את הדרישה לרוב הדרוש בהחלטה של בעלי דירות בבית משותף על התקנת מעלית, לבקשת בעל דירה שהוא זקן שמלא ולו 67 שנים או בעל דירה שהוא או בן משפחתו המתגורר עמו הוא אדם עם מוגבלות, אם הציג מסמך כאמור בסעיף 59ג(ב)(2) לחוק המקרקעין, התשכ"ט–1969 (להלן- החוק), המעיד שהקמת המעלית דרושה לו בשל מוגבלותו. מוצע כי הרוב הדרוש להחלטה כאמור יהיה רוב הדירות ולא שני שלישים של בעלי הדירות, לפי המצב החוקי הקיים.
הרוב הדרוש כיום מאפשר לא אחת לבלעי דירות בבית משותף להתנות את הסכמתם להתקנת מעלית בכך שבעל הדירה הזקוק למעלית יישא בהוצאות התקנתה, אף שהיא עשויה להעלות את ערכן של כל הדירות בבית וגם בעלי דירות אלו יוכלו ליהנות מהשימוש בה. כדי לעודד בעלי דירות שלא להתנגד להתקנת מעלית בבית משותף כאמור, מוצע לקבוע כי רק המחליטים על כך יישאו בהוצאות התקנתה, החזקתה והפעלתה של המעלית, אולם בעלי דירה שלא הסכים להתקנה ולא יישא בהוצאות כאמור לא יהיה רשאי להשתמש בה.
עם זאת, מוצא לאפשר לבעל דירה שלא הסכים מלכתחילה להתקנת המעלית להודיע לאחר ההחלטה על ההתקנה על רצונו להשתמש בה, והוא יהיה רשאי לעשות כן לאחר ששילם ליתר בעלי הדירות את חלקו היחסי בעלויות ההתקנה של המעלית ובעלויות שיפוצה, אם היה. משעשה כן, יישא בהוצאות הקשורות למעלית כפי שנושאים בהן בעלי הדירות שהחליטו על ההתקנה.
עוד מוצע לקבוע חזקה לעניין בעל דירה שלא היה רשאי להשתמש במעלית ועשה כן, והוא ייחשב כמי שהסכים להתקנתה וניתן יהיה לאכוף עליו חובת התשלום כאמור.
ככלל מוצע להחיל על התקנת מעלית בנסיבות כאמור את ההוראות הכלליות הנוגעות להתקנת מעלית שבסעיף 59ו לחוק, כגון התנאי שלפיו ניתן לקבל היתר בנייה להתקנת המעלית וההוראה הפוטרת את בעלי הדירות בקומת קרקע מהוצאות הקשורות למעלית, אף אם הם נמנים עם המחליטים להתקינה, למעט הוראות שאינן עולות בקנה אחד עם ההסדרים הייחודיים בסעיף המוצע, שהן הוראות לעניין הרוב הדורש ולעניין השתתפות כלל בעלי הדירות בהוצאות.
