ביום א' 19.6.2011 שמנו פעמינו לבנימינה, לפגוש את תלמידי כיתות ה' ו-ו' בבית הספר היסודי "אמירים": שלושה מאתנו עם מוגבלות פיזית – רויטל שורץ-סבירסקי, גיורא לב ואנוכי, ואחת המתנדבות החדשות של נגישות ישראל בצפון עם ליקוי ראייה – מירי פרטוש. אנו באנו להסביר לתלמידים על כל סוגי הנכויות, לחלוק עמם את סיפורנו האישי ולהדגים להם בשלל הפעלות כיצד מתמודדים עם המוגבלות הנובעת מהנכות.
במהלך התכנון וההיערכות לסדנה, כולל בעת הפעלתה בבית הספר, זכינו לשיתוף פעולה מלא של מנהלת בית הספר, גלית גורן, המורה הדר בן אור ויושבת הראש של ועד ההורים, זיוית קורנבלאו.
בית הספר החדש ומתוקשב לעילא (מחשב, ברקו ומסך מגע בכל כיתה!) הינו גם נגיש מאוד, למעט הנמכת המדרכה שאינה נמצאת ליד חניות הנכים ואף חסומה בגדר.
כשהגענו לבית הספר חולקנו לכיתות השונות, כל מתנדב/ת לכיתה אחרת. הצטיידנו מראש בעזרים שונים, כגון מצגת, סרטונים, עזרי ניידות, כיסויי עיניים, מקל נחייה ואף דפי ברייל. זכינו לפגוש תלמידים סקרנים, קשובים, תאבי ידע וערים לסוגיות של נגישות ושונוּת. הם שאלו שאלות חכמות ומאתגרות והפכו כל הרצאה לייחודית ומרתקת גם בשבילנו. כנדרש מהמסר שלנו, המשבח את המגוון האנושי ודוגל בחברה פלורליסטית ומקבלת, כל מנחֶה ומנחָה הנחו באופן שונה ממשנהו, בהתאם לאופיים, סיפורם האישי ושאלות התלמידים. ללא יוצא מן הכלל, כל כיתה ביקשה להמשיך שעה נוספת לאחר שעה וחצי בלתי-פוסקת של הרצאה!
כשיצאנו מלאי סיפוק מחדרי הכיתות היה ברור לכולנו – למנחים, לגלית ולזיוית – שבשנה הבאה נארגן סדנה רחבת הקף וארוכה יותר לכל בית הספר בנושא של הכרת האדם עם המוגבלות.
והנה דבריה של זיוית, יושבת הראש של ועד ההורים, לאחר הסדנה:
"היה מעולה, אתם מדהימים והילדים היו מרותקים, הם הלוא שאלו שאלות ללא הפסק ועדיין נותרו מעוניינים להמשיך. לאחר מכן, פגשתי כמה ילדים והם אכן סיפרו בהתלהבות שהם נהנו והחכימו כמובן. אחת המורות ביקשה להתחיל סדרה או פעילות כזו בתחילת השנה וליצור רצף, גם המורות עצמן, אגב, אינן מתורגלות ושאלו אותי שאלות בנושא. הסדנה הייתה הצלחה גדולה ואתם נפלאים, תודה רבה על הטרחה והמאמץ."
אחרי דברים כאלה, איך לא נגיע פעם נוספת?
