מאת: בלה וסילביו שור
אנחנו בדרך כלל מטיילים כמשפחה, הורים ושני ילדים – (שהיום הם כבר גדולים).
הבן שלנו אייל, מתנועע למרחקים בעזרת קלנועית חשמלית מתקפלת.
השנה נסענו לאיטליה בפעם הראשונה – טוסקנה נהדרת.
רוב העיירות הקטנות נגישות למדי לצרכינו. ברוב המקומות המדרכות עם שיפועים, או שאפשר ללכת במרכז העיר במדרחובים. אמנם במדרחוב נוסעות גם לא מעט מכוניות (מורשות, של מקומיים, מוניות וכו') אבל בכל זאת ניתן להתנועע.
במקומות כמו סן ג'מניינו ועיירות בדרך היין לא היתה בעיה ונהנינו. היו גם מספיק מסעדות, פיצריות, בתי קפה נגישים. הופתענו למצוא שירותים לנכים במקומות קטנים ונידחים.
המקומות הבעייתיים יותר הם הגדולים יותר. בסיינה כמות הרכבים המורשים ב"מדרחוב" גדולה למדי, וכל הזמן צריך לתמרן. בפירנצה המדרחוב בסדר, אבל אם רוצים לנוע בסימטאות – זה מאד קשה. אמנם ברב המקומות יש שיפועים אבל יש מספר מעברים ללא – והיינו צריכים להתאמץ מאד עם מעבר הקלנועית. חוץ מזה, המדרכות צרות מאד מאד. אנחנו בעיקר הסתובבנו ברחובות וכמעט ולא ניסינו להכנס למוזיאונים – אבל למעוניינים יש חוברת נגישות באתר התיירות של פירנצה.
הבעיה הגדולה ביותר היתה ברומא. בהמון מקומות אין שיפועים, מעברי כבישים קשים, צריך לתמרן וקשה ליהנות מהעיר עצמה. הופתענו לרעה דווקא שם בגלל שחברים אחרים שנעזרים בכסאות גלגלים טיילו ברומא ודווחו שלא היתה בעיית נגישות מיוחדת.
המלצה שלנו – טוסקנה בהחלט מתאימה לטיול על גלגלים, לגבי רומא יש להיערך לקשיים.
קצת לגבי הנושאים הטכניים טיסה, רכב, מגורים –
הלוך טסנו בישראיר. אייל הלך עם הקלנועית עד השער (גייט). בטיסה הזו אמרו לנו שהמטוס אינו מגיע לשרוול אלא הנוסעים מועברים באוטובוסים, ולנו ישלחו "אמבוליפט" (מין טנדר עם מעלית שלוקח את נוסע מהטרמינל ומעלה אותו למטוס).
כשהגענו לגייט היציאה, היינו אמורים לרדת במעלית למיקום קבלת הכרטיסים – והסתבר שהמעלית לא עובדת. אני חושבת שמצב זה נוסע יחיד עם מגבלה נמצא בבעיה כי צריך להזעיק עזרה. אנחנו "קבוצה" אז לא היתה בעיה. ירדתי במדרגות לדבר עם הדיילות, ואז אחת הדיילות עלתה אלינו ולוותה אותנו בדרך המוכרת לצוות דרך מעלית שרות אחרת עד האמבוליפט. השירות היה די מהיר ואדיב, ועלינו למטוס. ממש ליד העליה למטוס הצוות לקח את הקלנועית, וקיבלנו אותה מייד כשהמטוס נחת ברומא.
בשדה התעופה בפיומיצינו ברומא המטוס היה ליד השרוול ולא היה צורך במעלית. קיבלנו את הקלנועית ויצאנו לדרך. הדרך בשדה אגב היא לא קלה – אמנם בכל מקום ניתן להגיע בדרך נגישה בסופו של דבר, אבל יש בדרך רכבת, יש לחפש מעליות – ולא כולן עובדות, השילוט די מבלבל. זה לקח לנו לא מעט זמן לאתר את המקום המזוודות ( והרבה זמן עד המזוודות הגיעו), ודי הרבה זמן עד שהגענו למשרד להשכרת רכב. יש לקחת בחשבון שכל המסעדות והמשרדים בשדה ברומא נסגרים מקסימום ב 12 בלילה, אז אם מגיעים בטיסת ערב חייבים להזדרז.
כוון שהגענו למשרד השכרת הרכב ב-11:30 בלילה, לא היה שם תור, קיבלו אותנה מהר. הזמנו מראש סטיישן פיאט כרומו. לא היה להם כזה, וקיבלנו במקום רנו סניק 3 ( הציעו לנו כאופציה גם דופלו). עם קצת מאמץ, כל המטען כולל הקלנועית על חלקיה נכנסו בפנים אם כי לא ברווחה. האוטו שירת אותנו טוב לאורך כל הנסיעה אם כי שמחנו שגרנו רוב הזמן במקום אחד ולא היינו צריכים להוביל את כל המטען כל הזמן.
בטיסה חזרה מרומא, בשדה לא הסכימו שאייל ילך עם הקלנועית עד המטוס. הם לקחו את הקלנועית בתור מטען חריג והביאו לאייל כסא גלגלים אתו הסתובבנו עד המטוס.כשהגענו לארץ, הקלנועית חכתה לנו מייד אחרי הנחיתה.
המגורים שבחרנו היו לא לגמרי נגישים – הסתמכנו גם על כך שנעזור לאייל מדי פעם. כך למשל במלון בפיומיצינו, קבלנו חדר עם 2 קומות ואייל היה בקומה הראשונה שם היו גם השירותים. בוילה בטוסקנה היו כמה מדרגות, ושם עזרנו לאייל לעבור את המדרגות. אנחנו לא חיפשנו מלונות נגישים ביותר – למשל שירותים רחבים וכו'. אבל במלון ברומא למשל, אמרו לנו שיש מעלית והסתפקנו בנתון זה.
כשהגענו הסתבר שהמעלית מאד קטנה. הקלנועית המורכבת לא נכנסת בה. אז אייל הלך שם עם קביים – ובקבלה אמרו לנו שהיינו צריכים להדגיש בטלפון לא רק שיש לבן בעיית הליכה אלא להגיד במפורש שבאים עם קלנועית/כסא גלגלים ואז הם היו אומרים לנו שהמעלית קטנה.
בסה"כ נהנינו מאד, גם אם לא הכל היה קל.
משפחת שור
