מידע מסייע

מזה כשנתיים נפלה בחלקי הזכות להרצות לתלמידי החוג למדעי ההתנהגות ולתלמידי החוג לחינוך במכללת עמק יזרעאל במסגרת הקורס שמעבירה ד"ר נעם לפידות-לפלר. המקום, האווירה, נעם עצמה מלאת החן והנעימות – כל אלו הפכו את המפגשים לחווייה מרנינה שתמיד חיכיתי לה. לא פלא עד כמה רבתה שמחתי כאשר הוצע לי ולמתנדבי נגישות ישראל בצפון לקיים 'ארוחת חושים' לסטודנטים בקורס ייחודי, הנגיש לכלל תלמידי המכללה: 'מרטוריקה לפרקטיקה: קידום השתלבות של אנשים עם צרכים מיוחדים בקהילה'. פעילות ייחודית זו נתקיימה כחלק מהכשרתם לנושאי הנגישות וקבלת השונה, על מנת שיחושו על בשרם את סוגי המוגבלויות השונות. התנסות מסוג זה מלווה בהאזנה לנציגי עמותת נגישות ישראל ובלמידה ממקור ראשון מהם צרכי הנגישות עבור מגבלותיהם השונות וכיצד הם מתמודדים עימה בחיי יום יום תוך כדי מאבקם להשתלב בחברה ולתרום לה.

האירוע המרגש התקיים בחדר נעים ומאובזר בהתאם לארוחה ייחודית בקמפוס המכללה. ב'ארוחת החושים' בהנחייתו המדוקדקת של גיורא לב, חוו המשתתפים מוגבלויות שונות, תוך כדי אכילת המנות שהוגשו להם במהלך הארוחה.
בין המברכים השונים היו ד"ר חביאר סימונוביץ', דיקן הסטודנטים, במכללה האקדמית עמק- יזרעאל, שסייע בתהליך יצירת הקורס ונתן את בריכת הדרך, וכן, דר' צחי ארנון, מרצה בחוגים לחינוך ולמדעי ההתנהגות ובתואר שני בייעוץ חינוכי, במכללת עמק יזרעאל, שבירכתו המדויקת והמזוככת נגעה בלב המשתתפיםכולם (מצורפת בזאת).

הסטודנטים הוכנסו לחדר שסודר מראש לארוחה כשעיניהם מכוסות והובלו למקומותיהם על ידי מתנדבות נ.י.צ. עטויות בחולצות ובסינרים עליהם מודפסות המילים "נגישות = רגישות". את המנה הראשונה, חומוס, חמוצים ופיתה, אכלו בעיניים מכוסות ורק מיעוטם זיהה את טיב המזון שהוגש להם… מתנדבת נ.י.צ. ליאת מנספלד (עיוורת) ריגשה בסיפור חייה ובאופן בו היא מנגישה את סביבתה ומשתלבת בה להפליא, עובדת ומתנדבת.
המנה העיקרית, פשטידה ואורז, הוגשה למשתתפים כאשר על ידיהם עטו כפפות בישול קשיחות ללא אפשרות לכופף את האצבעות ולהפעיל מוטוריקה עדינה, הכוללת את חיתוך המזון והכנסת הפיסה לפה. באופן זה חוו המשתתפים לקות פיזית מהי; במנה זו סיפרנו גיורא ואני על עמותת נגישות ישראל ועל חיינו עם מוגבלות פיזית, התניידות באמצעות כיסא גלגלים, וצורכי הנגישות הנחוצים להתמודד ולהתגבר עליה כדי להשתלב בחיי יום-יום.
לקראת מנת הקינוח, כיסו המשתתפים את אוזניהם בעזרת אטמים ואוזניות. תוך היותם מתנסים במוגבלות שמיעה קשה – הוצעה לסועדים על-ידי "מלצריות" העמותה הבחירה בין שני סוגי עוגות. הקושי הרב להבין את המשימה הפשוטה כל כך – המחיש את החיים עם לקות זו. לאחר אכילת אותה מנה, חוו המשתתפים הכרות מרתקת עם סמדר, שחלקה את לקות השמיעה שלה ואת סיפור חייה עם הסטודנטים. פני המשתתפים, עיניהם הדומעות והמילים החמות שאמרו, העידו על החוויה המיוחדת שעברו ועל התובנות החדשות שרכשו.

שאלות הסטודנטים הנבונות בנוגע לחייהם ותעצומות הנפש של האנשים שמולם, חידדו את הבנתם בדבר יכולתם שלהם, להיות שותפים להעצמת אנשים עם צורך מיוחד כלשהו – בקהילתנו.

לסיכום בנימה אישית – כמה מהדברים המרגשים שנכתבו לאחר האירוע המיוחד:
 – דברי תודתי לעושים במלאכה:
"חברים יקרים – ובמיוחד אתם, יקיריי מתנדבי נ.י.צ.,
אנו למודי עשייה ומיזמי הסברה בצפון מזה מספר שנים; ובכ"ז, כמאמר השיר: "היום, היום הזה ממש" נשבר שיא של שלמות בעשייה ומקצוענות.
מילות התודה שלי יפרטו כיצד:
• רחל שפק ואורנה ברמגן – תודה על העשייה המתוקתקת בתחום התכנון, הציוד והביצוע הקולינארי (לצידה של אליס לוי שלנו, המתנדבת המגויסת החדשה של נ.י.צ. …);
• ליאת מנספלד וסמדר הרוש – תודה על ההרצאות המרגשות שליוו את שתי מנות החושים;
• ד"ר נעם לפלר-לפידות: נעם, שותפה יקרה שלנו בקידום הנושא שבנפשנו במכללת עמק יזרעאל מזה שנתיים, עד לרמת שיא של שילוב ארוחת חושים בסילבוס ומינוף להכרה אקדמאית בקרב ראשי החוג – תודה לך ולסטודנטים הנפלאים, לדוברות ולמברכים מהנהלת החוג למדעי ההתנהגות!
• last but not least, גיורא לב: שותפי היקר מכל, תוצאות נפילתך הכואבת ופציעתך עדיין קשים ומורגשים – ובכ"ז קמת ויצאת למשימה ארוכה ומורכבת. בזכות הנחייה ותיזמון מושלמים ומדויקים הבאת להישג המופלא, מהגדולים שחווינו בצפון.
תודה לכולכם – יישר כוח; להתראות במיזמים הבאים, שכבר מתדפקים על פתחינו!"

– מילים מרגשות ששלחה לי ד"ר נעם לפידות-לפלר:

"רויטל יקרה, מתנדבים יקרים, המפגש היה כה מרגש וכל כך חזק… ייקח לי ולסטודנטים זמן לעכל את הקושי, היופי והעוצמה של הדברים… תודה לכם מקרב ליבי על שותפות נפלאה! נעם."

דברי ברכה מרגשים של ד"ר ארנון

באתי לכאן היום כדי להביע את הערכתי לפרויקט שבו אתם נוטלים חלק, לתהליך אליו אתם שותפים.
עמותת "נגישות ישראל" הקיימת כבר 13 שנים, שמה לעצמה למטרה לקדם את הנגישות של אנשים בעלי מוגבלויות ובני משפחותיהם, להשתלב בחברה בשוויון, בכבוד, בזכות ובעצמאות. אולם בד בבד עם קידום המטרות המוגדרות של העמותה, היא פועלת (אולי מבלי משים) לטיוב ולקידום האוכלוסייה הכללית.
כאשר אנו לומדים להבין ולקבל את הזולת השונה, אנו מפתחים משהו אנושי בתוכנו.
כאשר אנו טורחים לעזור לזולת בקשייו, אנו מרחיבים את ליבנו.
וכאשר אנו מפתחים את האנושיות שבתוכנו, ומרחיבים את ליבנו – אנו מקדמים את ההיבט הרוחני שבתוכנו.
אנחנו רגילים לחיות את חיינו מבלי לעצור,לחשוב, ולשים לב. ההצלחות שלנו משמחות אותנו לרגע, אבל שוב אנו נוטים לראות את הכישלונות. היכולות שלנו הופכות להיות מובנות מאליהן, ואנחנו מתמקדים דווקא בקשיים. אנחנו נוטים לראות את מה שעדיין חסר, ושוכחים להתפעל ממה שכבר יש.
החוויה של ארוחת חושים, ארוחה שבה באופן מכוון נחסם אחד החושים, עוזרת לנו להבין לא רק את הזולת בקשייו, אלא גם את עצמנו, ערכינו, סדרי העדיפות שלנו. כך תורמים לנו אנשי "נגישות ישראל" לתהליך של ההתפתחות האנושית, המוסרית והרוחנית שלנו.
בתהליך זה, דווקא החסך החושי הנגרם במכוון בהתנסות היום, מאפשר לנו להעריך את מה שיש לנו, ולצאת ממצב ה"מובן מאליו" הרגיל.
שירה של לאה גולדברג:
תפילה
“למדני אלוהי ברך והתפלל
על סוד עלה קמל
על נגה פרי בשל
על החירות הזאת
לראות, לחוש, לנשום
לדעת, לייחל, להיכשל

למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל
לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום
לבל יהיה עלי יומי הרגל”