עמותת "נגישות ישראל" הפנתה שאילתא אשר התעוררה לעניין תיקון מס' 6 לחוק חניה לנכים, תשנ"ד- 1993 ("להלן:" החוק").
התיקון הוסיף כידוע סייג נוסף לרשות החניה במקום שאין החניה מותרת בו והוא:
3
(8). בשטח פריקה וטעינה שסומן בתמרור (להלן – שטח פריקה וטעינה), במועדים שיועדו לכך בהתאם לתמרור;
העמותה החלה לקבל פניות הנוגעות לדוחות חניה הניתנים לרכבי אנשים עם מוגבלות הנושאים תו נכה, אשר חנו בשטח פריקה וטעינה המסומן ע"י תמרור, בהיעדר ציון מועדים שיועדו לפריקה וטעינה (דוגמת התמרור בתמונה שבכתבה).
מדובר בתמרור מספר
432 בהתאם ללוח התמרורים של משרד התחבורה שמשמעותו " אסורה חניית רכב בדרך בצד שבו הוצב התמרור".
אי ציון מועדים לפעולת הפריקה וטעינה עומד לכאורה בניגוד לדרישת סעיף
3 (8) לחוק, ויוצר אי בהירות בנוגע למצב המשפטי ולהתנהגות המותרת של הנהגים:
האם בהיעדר ציון המועדים שיועדו לפריקה וטעינה בתמרור תהיה החניה אסורה בכל שעות היממה או שבמקרה כזה יש לחזור ולבחון את החניה בהתאם לקריטריונים הקבועים בסעיף 2 ?
אנו נוטים לדעה לפיה אם לא נאמר מפורשות מה דינו של תמרור כאמור לענייננו, הרי שיש לחזור ולבחון את תקינות החניה בהתאם לקריטריונים הקבועים בסעיף
2 לחוק, אך דרושה עמדת השר הממונה בנושא.
