חדשות

משבר הקורונה לא ממש מתחשב בענייני נגישות – את הזרקור הזה יש להאיר.

ההגבלות החדשות להתקהלות שכוללות שמירת מרחק של שני מטרים בין אדם לאדם מקשות מאוד על כבדי השמיעה והחרשים.

עוצמת הקול פוחתת ככל שהמרחק גדל, כך שגם את המעט שאפשר לשמוע כבר לא שומעים, וקריאת שפתיים הפכה משימה מורכבת ככל  שיש לעשותה מהמרחק אותו אנו מחויבים לשמור .
כשמוסיפים לזה את מסיכות הפנים שהולכות ונעשות נפוצות יותר ויותר במפגשים רפואיים ואחרים, התקשורת הופכת לבלתי אפשרית.

ראוי לציין ש- 10% מהאוכלוסייה הם אנשים עם מוגבלות בשמיעה, גם מי "שלא רואים עליו" יכול להתקשות בתקשורת.

ובכל זאת מה ניתן לעשות?
1. להיעזר בפנקס ועט ולכתוב את מה שאתם רוצים לומר.
2. לקיים שיחה במקום שקט וללא רעשי רקע.
3. אם השיחה משמעותית (כמו בשירותי רפואה) – הביאו מתורגמן או מתמלל.
4. נסו להעביר את המסר בניסוח פשוט או מילים אחרות.

מה לא לעשות?
1. לא לצעוק.
2. לא לחזור שוב ושוב על אותם מילים.
3. לא לאבד סבלנות – גם ככה מורכב לכולנו.

ריחוק חברתי הוא צו השעה למניעה התפשטות הקורונה, שימרו שלא תהפוך לבידוד חברתי!