חדשות

מקור: העולם הבוקר

אברי גלעד: במדינת ישראל יש מעל לחצי מיליון איש בעלי מוגבלויות, מתוכם כ-50,000 נכי צה"ל, אבל בתי העלמין בארץ עדיין אינם נגישים לציבור נכים שמבקשים להשתתף בטקסי הזיכרון והאזכרות שמתקיימות ביום זה. בדרך כלל, לעתים קרובות הנכה הוא חלק מצוות שייתכן שחלילה היו בו נפגעים הרוגים וזה חברים, מדובר ב, הנה יובל וגנר, נכה צה"ל, יו"ר עמותת נגישות ישראל, שלום.

יובל וגנר: שלום

אברי גלעד: מה שלומך?

יובל וגנר: שלומי בסדר, יום יום מרגש, כמו שכולנו יודעים

אברי גלעד: אתה הולך לטקס?

יובל וגנר: אני כבר שנים לא הולך לטקסים מסיבה מאוד פשוטה אבל עצובה כי, אתה יודע, ציפיתי, אולי בתום לב, שבחגיגות, לצד חגיגות ה-60 למדינה אולי המדינה תגלה קצת רגישות ותבונה כלפי אותן משפחות שכולות, שבתוכן, אתה יודע, כבר רבים מההורים השכולים של מלחמות העבר הם כבר קשישים, הם כבר עם מוגבלות, הם מתקשים כמובן הזכרת את נכי צה"ל ואנחנו רוצים להיות שמה כמו כל עם ישראל.

אברי גלעד: מה מה מונע ממך מבעדך ומאנשים נגיד מאוד מבוגרים ללכת לבתי העלמין? מנה את רשימת הכשלים

יובל וגנר: הנגישות, הצורך שלנו בנגישות הוא מתחיל בחנייה, אני לא ארצה לצאת מהבית, לעמוד בפקקים, להגיע עד לבית העלמין לטקס ולמצוא שאין לי חנייה, בן אדם שהולך יכול להיות שהוא יחנה רחוק ויצטרך לסבול את ההליכה, לי פשוט אין את האופציה הזאת מהיוטרן מהביתה, אם כבר ירדתי, אם אצטרך ואזקק לשירותים, זה יהיה מצב מאוד מאוד לא נעים שלא אדע שאין שירותי נכים ושוב, אמצא בסיטואציה בלתי נסבלת, כאשר אין שירותי נכים. מדובר באוכלוסייה מאוד גדולה של אנשים מבוגרים שאם אין להם כסאות מאובטחים לישיבה, הם לא יכולים לעמוד שעות בטקסים, חייבים להבטיח את זה והכי חשוב יש גם ליקויי שמיעה כמובן שהם לא יכולים לשמוע את הטקסים ונורא קל לתמלל אותם, הן בשפת הסימנים או על מסכים וגם הם חלק מאותה אוכלוסייה שדורשת, אבל הכי הכי חשוב ועל זה בעצם עשינו בדיקה לקראת הטקסים, הכי הכי חשוב פרסום, זאת אומרת אם יש משהו בכל, אנחנו מכירים את זה מעולם השיווק, אם יש מוצר נפלא, אם לא ישווקו, אם לא יפרסמו אותו אף אחד לא יקנה אותו, גם כאן, אם לא מפרסמים את הסדרי הנגישות בעיתונים, בפרסומים, באתרי האינטרנט, אנשים עם מוגבלות לא יכולים לקחת את הצ"אנס הזה. הלכה למעשה אנחנו נשארים בבית, כל מה שמבקשים, קצת תבונה, קצת רגישות, אם כבר אתרי ההנצחה נגישים – תפרסמו את זה, אם הם לא – אז תעשו את זה ותפרסמו את זה.

הילה קורח: יש מישהו שפועל בעניין הזה?

יובל וגנר: עמותת נגישות ישראל כבר פועלת בעניין הזה שנים ובפברואר השנה גם הצלחנו להעביר החלטת ממשלה שכל הטקסים והאירועים הממלכתיים יהיו נגישים. לצערנו, על אף ההחלטה, זה לא קרה וזה פשוט כבר בלתי אפשרי, אנחנו מתכננים לפנות בעניין למבקר המדינה, אנחנו לא נרפה ולא נפסיק להתעסק עם הסוגיה הזאת, כי זה, אתה יודע, זה אולי, אני חושב, אני מרגיש שזה אחד מהיסודות הכי ערכיים שלנו, דווקא בימים הכל כך, שאנחנו כל כך מתחברים למדינה, יום הזיכרון ויום העצמאות, שדווקא בימים האלו לא, אין את המעשים, לא יודע, לי זה כואב.

הילה קורח: מה בעצם ההבדל בין יום חול, שגם אז הרבה מאוד אנשים נדרשים להגיע לבתי העלמין ליום כזה ולמה זה עולה לכותרות דווקא היום?

יובל וגנר: עולה לכותרות, זה עולה לא רק היום, זה עולה היום יותר מתמיד מעצם ייחודו של יום זה, אבל השאלה היא מה מה יגרום למשרד ראש הממשלה, למשרד הביטחון, למשרד החינוך, יש דרך אגב עוד מעט המון אירועים של יום העצמאות, זו אותה סוגיה, איפה השוויון? די, מספיק.

אברי גלעד: אז היום נשארים אנשים מוגבלים רבים, אתה אומר, בבית

יובל וגנר: כן, אני כבר שנים מגיע לבית עלמין לפני ואחרי וזו הסיטואציה שאני וכמוני, עשרות אלפי אנשים עם מוגבלות ומשפחות שיש בהן אנשים עם מוגבלות, נשארים בבית, אין ברירה.

אברי גלעד: יש כבר אתרים, יש כבר בתי עלמין, יש כבר טקסים שהונגשו?

יובל וגנר: שוב, אתה שואל שאלה שאין לי תשובה, אם היו מפרסמים, אז היינו יודעים, ההפקות האלו מתבצעות ברגע האחרון, אז אנחנו לא יודעים וזאת וזה כל העניין, אנחנו אבל לא יכולים, אין לנו את הידע המוקדם, אם אני כבר בבית לא יודע אם הסידורים נמצאים שמה

אברי גלעד: ברור, אתה לא תצא לדרך

יובל וגנר: אני לא אצא לדרך

אברי גלעד: כשהשירותים בעצם זו, מעבר לכל, עניין השירותים, לא נעים, אבל זה העניין המרכזי, נכון?

יובל וגנר: השירותים, מקומות הישיבה והחניות.

אברי גלעד: כן

יובל וגנר: זה שלושה מרכיבים קריטיים, שוב לליקויי שמיעה המרכיב הקריטי הוא התמלול. גם דרך אגב, אתה יודע, אתה יכול, תוכניות הטלוויזיה, הטקסים בחלקם משודרים בטלוויזיה, גם שם יש בעיה של נגישות לליקויי שמיעה, אותו תמלול.

אברי גלעד: כן

יובל וגנר: שוב, גם אלה שנשארים בבית מוצאים את עצמם גם במדיה הזאת לא משתתפים.

הילה קורח: ולהבדיל, לחגיגות?

יובל וגנר: אותו דבר

אברי גלעד: אותו דבר, טוב, שם, שם זה ברור. יובל וגנר, תודה רבה שבאמת אלינו

הילה קורח: תודה רבה

אברי גלעד: על הבוקר, מקווים שפעם הבאה שניפגש כאן אז

יובל וגנר: אולי זה יהיה עם בשורה

אברי גלעד: אז זה יהיה כבר בשורות טובות, תודה רבה

הילה קורח: תודה רבה

יובל וגנר: תודה