כל זאת, במטרה לבחון את מידת התאמת כלי סיוע קיימים ולפתח כלים נוספים המותאמים לצורכיהם של מעסיקים המשלבים אנשים עם מוגבלות.
עוד עולה מממצאי המחקר:
• בקרב מעסיקים שאינם משלבים נכים, בולטת תפיסה חד – ממדית של מושג המוגבלות. קרי, כבעל מאפיינים פיזיים בלבד או פיזי-נפשי במשולב. תפיסה זו לא נמצאה בקרב מעסיקים המשלבים נכים, אשר לרוב גילו, תפיסה אינדיבידואלית של המושג, תוך התייחסות למגוון המוגבלויות והשלכותיהן השונות על העובדים.
• בקרב מעסיקים המשלבים נכים ובקרב כאלו שאינם משלבים נכים, בלטה בראיונות התייחסות "מקלה" לחירשות והבעת עמדה כי אנשים חירשים היו יכולים להשתלב בעבודה כי אצל רבים מהם, החירשות לא נתפסת כמוגבלות של ממש. בד"כ, נימוקים אלו היו קשורים לתפיסת רמת התפקוד של חרשים כגבוהה יותר מאשר של בעלי מוגבלויות אחרות.
• נימוק מרכזי להעסקת עובדים עם מוגבלות בקרב מעסיקים המשלבים נכים הוא תפיסה של אחריות חברתית. חלק מהמעסיקים המשלבים נכים, אף דיווחו כי היו מוכנים לספוג פגיעה כלכלית על מנת לקדם ערך חברתי.
• מרבית החששות בנושא העסקת אנשים עם מוגבלות, הן בקרב מעסיקים המשלבים נכים והן בקרב אלו שאינם, הם סביב נושא השילוב החברתי והמקצועי של העובדים. מעסיקים רבים הביעו חשש מתאונות, מכך שלא יבינו את העובדים עם המוגבלות ומתגובות העובדים האחרים לנושא השילוב.
• בקרב מעסיקים המשלבים נכים, בלטה שביעות רצון גבוהה מהעובדים, תוך התייחסות לנושא המוטיבציה הגבוהה של עובדים אלו ולשביעות הרצון של הלקוחות וצוות העובדים האחרים.
• הקשיים העיקריים שהעלו מעסיקים המשלבים נכים היו קשורים לעמידה בלוחות זמנים והיעדרויות של העובדים עם המוגבלות. למרות זאת, חלקם ציינו כי הם אינם רואים קשיים אלו כשונים מקשיים אחרים שיכולים לעלות מול כל עובד אחר שאינו עם מוגבלות.
• התחומים העיקריים שבהם מעסיקים, הן כאלו המשלבים נכים והן כאלו שאינם, ביקשו סיוע מהמדינה הם סיוע טכני (בלט בעיקר בקרב כאלו שאינם משלבים, אשר התקשו לגשר על הפער שבין התאמה ליכולת ולבחור עובד עם מוגבלות המתאים למשרה); סיוע כלכלי (סבסוד שכר, הסעות וכו'); סיוע בתחום המידע. בקרב אלו שלא ביקשו כל עזרה הדבר נבע או ממקום של יחס שוויוני מוחלט כלפי העובדים עם המוגבלות או מעמדה של סירוב מוחלט להעסיק עובדים עם מוגבלות, גם בהינתן סיוע ממשלתי.
בני פפרמן, מנהל המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, הדגיש בעקבות ממצאי המחקר כי מעסיקים שאינם משלבים נכים עדיין מחזיקים בדעות קדומות וסבורים ששילוב של אנשים עם מוגבלות אינו כדאי מבחינה כלכלית. הדבר מסביר את שיעור התעסוקה הנמוך באוכלוסיה זו, במיוחד בקרב נכים שדיווחו כי המוגבלות מפריעה מאוד לשגרת חייהם (כ – 30%). עם זאת, כאשר מעסיקים כן משלבים נכים, משתנה דעתם באופן קיצוני, החל באופן בו הם תופסים את המוגבלות וכלה בשביעות הרצון מהתפקוד המקצועי של העובדים עם המוגבלות. מכאן, שהפעילות המתחייבת בשנים הבאות צריכה להתמקד, בין היתר בבניית כלים שמטרתם הסברה והפרכת דעות קדומות, ובמקביל לכך, הגברת החשיפה של מעסיקים לעובדים עם המוגבלות, על מנת שיווכחו ביכולת של אנשים אלו לתרום להצלחה ולקידום הכלכלי של העסק.
