ההפנינג התקיים במכללת תל-חי ב-7.5.14, תוכנן ובוצע ע"י "המרחב לחיים עצמאיים בגליל" וסטודנטים הפעילים במרחב.
את ההפנינג הזה קיימנו לציון סיום הפעילות של "סיירת הנגישות" שלנו, שהוקמה לפני שנה ורבע. אבל זה היה רק הטריגר, משום שחיכינו להזדמנות פז, בה נוכל לקיים יום חשיפה המוני לפעילות המרחב ולפעילות המתנדבים שלנו והפרויקטים השונים שמתבצעים במרחב.
שלוש מטרות ההפנינג היו ברורות לנו מאוד: יום מודעות לאנשים עם מוגבלות; מתן אפשרות למתנדבים שלנו להיחשף ולהראות לציבור הרחב את פעילותם הדי סיזיפית למען עצמם, למען המרחב ונגישות ישראל; להעמיק את הקשרים ההתנדבותיים והאקדמיים עם מכללת תל-חי.
את האירוע כיבדו, באו והשתתפו בצורה פעילה ביותר: מיכל רימון – מנכ"לית נגישות ישראל, רני בנימיני – גזבר נגישות ישראל, עידו גרנות – מנהל המרכזים לחיים עצמאיים של הג'וינט, ומיכל טבקמן – מנהלת ה- Friending מהג'וינט.
ברחבה במרכז הקמפוס המזרחי של המכללה, פרשנו והקמנו את תחנות הפעילות שלנו:
שתי תחנות להגברת המודעות לחירשות וכבדות שמיעה: אסתי שינוול הפעילה את תחנת הקעקועים, וסמי סירואה ליהטט מעגל פעילות שדימה חירשות בעזרת אוזניות אטומות.
תחנת מוגבלות בניידות, כיסאות גלגלים, שהייתה ללהיט מידי: הבאנו מכשולים קטנים: קרשים וצינורות בעוביים שונים, והסטודנטים ניסו לעבור אותם בכיסאות גלגלים. החשוב בתחנה זו שהמפעילים שלה, נתנאל ואלי, הסבירו לסטודנטים שהקרשים אינם חשובים, אלא שהם מדמים את ספי הכניסה לחנויות, למבני-ציבור ועוד.
שלוש תחנות הוקמו בעזרת החברים ממילב"ת, אלי ואבי, אשר הביאו כלים שימושיים למטבח לעיוורים, משותקים וגדמים. הסטודנטים הגיעו לתחנה זו, שהייתה מפוצצת במוצרי מזון: ביצים, קופסאות שימורים, ירקות רבים, לחמניות, לחם, ממרחים שונים, והם כיסו עיניהם בבד אטום לראייה, והכינו לעצמם כריכים. סטודנטים אחרים ניסו להכין לעצמם אוכל ביד אחת. היו בתחנה הזו הרבה מאוד סטודנטים שנהנו מהפעילות, אך החשוב מכך, ירדו קצת לבעיית המוגבלים בתחום של פעילות במטבח.
תחנה נוספת בניצוח מילב"ת הייתה משחקים שונים לעיוורים: דומינו ופאזלים. משחקים סוערים של דומינו תמים נערכו בזה אחר זה, והרכבות הפאזלים היו אף הם ללהיט.
תחנה חשובה עד מאוד הייתה תחנת "סיירת נגישות". בתחנה זו היה ברקו עם מצגת על פעילות הסיירת בשטח. אבשלום ואלברט אזרד, הרתוקים לכיסאות גלגלים הסבירו בחן את משימות הסיירת ודרך עבודתה.
מהתחלת הפעילות הייתה מוזיקת רקע שגם כבדי שמיעה שמעו היטב, וכן קריינות שכיוונה סטודנטים אל התחנות השונות.
לאחר כ-45 דקות של פעילות בתחנות, הכרזנו על אתנחתא, וחברי קורס "עולים לבמה",
Friending של אנשים עם ובלי מוגבלות. אנשי התאטרון, ומנהל הפרויקט, ד"ר רונן ברגמן, חשפו את פעילותם המרתקת ושיתפו עשרות סטודנטים בפעילותם על הבמה.
מיד לאחר הדגמת פעילות התאטרון, הגיע זמנו של משחק כדוריד סוער כאשר הוקמו שתי קבוצות שהיו ישובות בכיסאות גלגלים, ושיחקו ברצינות תהומית וברצון עז לנצח. המשחק הלהיב את הצופים, וחשף אותם לשני דברים חשובים: שגם מוגבלים בניידות טוב להם לעשות ספורט, וחשף אותם לקשיים המיוחדים לספורט בכ"ג.
אם חסרה הייתה פעילות אקטיבית עד כאן, הרי שלאחר המשחק, פרצה לרחבה קבוצת רקדני סאלסה, סטודנטים ממכללת תל-חי אשר מתאמנים ורוקדים סאלסה, אשר הזמינו את הקהל לרקוד, אבל… עם כיסויי עיניים. גם חברינו מהמרחב הצטרפו לריקודים. "מדהים, מדהים", כך אמרו רבים מהסטודנטים שרקדו ביחידים או בזוגות עם כיסויי עיניים. גם תחנה זו הביאה לסטודנטים שאנשים עם מוגבלות אוהבים או לא אוהבים לרקוד בדיוק כמו אנשים ללא מוגבלות, וכמובן נתנה נגיעה לבעייתיות לריקוד כעיוורים.
כאקורד סיום ופיאנלה, לימד ושר יחד עם הקהל סמי סירואה את השיר "לתת", בשפת הסימנים. במילה אחת – מדהים. בשתי מילים – מדהים בטירוף.
