מידע מסייע

הגעתי בבוקר למתנ"ס ארתור פוקס בקרית שמונה. תחילה, ארגנו וסידרנו האולם והכיתות לקראת בואם של ילדי בית הספר. לא כל-כך ידעתי מה יביא איתו היום הזה, מהי הגדרת תפקידי, באיזה אנשים אפגוש ומה עלי לעשות. תוך כדי ניסיתי להיזכר איך אני הייתי בתור ילדה בבית ספר, מה עניין אותי והאם היה לי את המקום להקשיב לאנשים אחרים ובפרט לאוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים.

בהמשך היום התמונה החלה להתחדד לי יותר. התחלתי לאט-לאט להבין את החשיבות העומדת מאחורי היום הזה באופן ברור יותר. ההקשבה לסיפורים ולחוויות של אותם אנשים, הייתה מסקרת, מרשימה ומעוררת התפעלות עבורי. התוודעתי לקשיים שהם חוו וממשיכים לחוות במהלך חיי היומיום. מה עוזר להם להתמודד ונותן להם כוח ומנגד, מה מקשה עליהם. הופתעתי במיוחד מסקרנותם של התלמידים שהביעו עניין, השתתפו ושאלו שאלות.

התלמידים מתנסים בהליכה עיוורת

אני חושבת שזה חשוב לחשוף את האוכלוסייה בכלל ובפרט את הצעירים עוד בשלבים מוקדמים, כלפי אנשים עם מוגבלות. בדרך זו, הם מקבלים את המקום ללמוד על האחר, על צרכיו, מגבלותיו וחוזקותיו. מוענקת להם חוויה אותנטית ומרחב לשאול שאלות באופן אישי ולקבל עליהן מענה מאותם אנשים שקולותיהם אינם נשמעים בדרך כלל. הפעילות מועברת בצורה חווייתית, מהנה ובהחלט בלתי נשכחת. מעוררת אמפתיה, לפחות מנקודת מבטי. יצירת האינטראקציה באופן ישיר ובקבוצות מצומצמות מסייעת להתחבר אל המציאות של האנשים עם המוגבלות ממקום אמיתי ולא רק תאורטי.

קיום היום להעלאת המודעות מלמד ומקנה את היכולת להכיל ולקבל גם את מגבלותיו של השונה. אותם אנשים יכולים לעורר השראה מעצם יכולתם להתמודד עם מגבלות רבות. בנוסף, התמודדותם יכולה ללמד אותנו עצמנו שאנו יכולים להתמודד מול תסכולים וקשיים יומיומיים. לסיכום, התחלתי את היום כמעט בחוסר ידיעה מוחלט, במהלכו נחשפתי לתכנים מגוונים והוענקה לי הזדמנות לחוות אותו בדרך מהנה, הן בהשתתפות פעילה והן היכולת להתבונן על עליו מפרספקטיבה רחבה יותר. אני שמחה שלקחתי חלק ביום הזה, בסופו הבנתי את החשיבות בקיומו.

התלמידים עברו מסלול מכשולים בכיסאות גלגלים