מידע מסייע

אין לו רגע דל כל מעגל הוא פסטיבל. את מוטי אלפסי אפשר היה למצוא תמיד בתוך איזה שהוא מעגל.

מעגל רוקדים, נגנים, משפחה וחברים.הוא אהב את הבריות והם אותו אהבו. התחברותו לאנשים הייתה דבר טבעי ומובן מאליו, כמו שנאמר "חברמן". אך אהבתו למחול ולריקודי עם בפרט, הייתה מעל הכול.

זה התחיל עוד בהיותו נער,עת עלה ארצה עם עליית הנוער. בכל אירוע חברתי שלף את חלילו פתח בנגינה.

כמו פרפר לאש כך נמשכו אליו מכל עבר והצטרפו בשירה,הוא היה יכול לנגן כך שעות. מהר מאד הכיר ולמד את שירי ארץ ישראל מה שהביא אותו לאהוב גם את ריקודי העם.

החיבור בין הניגון והמחול היה מושלם. מוטי החל גם לרקוד וככל שעבר הזמן מוטי התעמק יותר ויותר בנושא. עם גיוסו לצה"ל, לצד תפקידו הצבאי, מצא לו זמן לאסוף אליו עוד משוגעים לדבר ובמהרה יש רוקדים ויש מעגל ומוטי מנגן תוך כדי ריקוד והחיילים אחריו. 

בכך לא הסתיים העניין, כאן זה רק מתחיל. לצד הקמת משפחה וכל הכרוך בכך, מוטי מצטרף לחוגים לריקודי עם באזור ובמהרה מגיע למסקנה "מתאים לי".

הוא מסיים קורס למדריכים מוסמכים לריקודי עם בבאר שבע ומתחיל בהדרכת חוגים בדימונה והסביבה. בין לבין נוסע לאוניברסיטה העברית בירושלים ולומד ריקודי עמים, ולאקדמיה למוסיקה על שם רובין בירושלים ללימוד כוראוגרפיה, ומתחיל ביצירה.

ריקודו הראשון,"כאן בדרום החם" מתקבל בצורה מדהימה על ידי היוצרים והרוקדים מה שהביא אותו ליצור עוד ועוד. באמתחתו יותר מ-40 ריקודים, אותם רוקדים בארץ ובחו"ל. מוטי מתקבל לעבודה בעירית דימונה כמנהל היחידה לפולקלור בעיר.

במסגרת זו יזם את פרוייקט "בית ספר רוקד" בכל הדרום, פתח קורסים למדצ"ים צעירים כמדריכים לריקודי עם בבתי הספר ובמועדונים. נושא המחול בדימונה קיבל תנופה משמעותית.

הוא הקים להקות בבתי הספר ולהקת בוגרים "סופה במדבר" המקורית. בדימונה רקדו מגני ילדים עד לתיכונים ואלה הגדילו בכל שנה את מעגל הרוקדים בחוגים הבוגרים ןהעצימו את הלהקות שאתן לקח להופעות בפסטיבלים השונים בארץ.

הוא בעצמו לקח חלק בפסטיבלים במשך כל השנים. "מפסטיבל דליה, צמח וכרמיאל". בכרמיאל הוענק לו את "יקיר הארגון". מוטי גם דאג שפסטיבל יגיע ויתקיים גם בדימונה.עוד בשנות ה-80 הביא להקות מחול מחו"ל ומכל הארץ, כאשר גם לדימונה יש ייצוג לא מבוטל.

בפסטיבל זה מוטי נקע את רגלו ולרבות הימים זה מה שהביא לנכותו: אי יכולת להמשיך לעמוד על רגליו ולרקוד. למרות נכותו, מוטי המשיך ללמד את ריקודיו על כיסא גלגלים גם בארץ  ובחו"ל.

שנה לפני מותו, הוא ארגן פסטיבל לזכרו של סגן ראש העיר דימונה שהיה אחד מתלמידיו עוד מבית ספר יסודי. לפסטיבל זה הגיעו להקות רבות ממדינות שונות ולהקות רבות מהארץ. הערב הסתיים במרתון גדול וססגווני ובו השתתפו ממיטב המרקידים. רוקדים רבים מכל הארץ מילאו את אולם הספורט בדימונה. הביקורות הטובות לא איחרו לבוא ועד עצם היום לא מפסיקים להעלות זיכרונות.

עירית דימונה מוקירה את עבודתו ההתנדבותית בפסטיבל ובכלל בהתנדבויות אחרות בקהילה. על פועלו בעיר כיבדה אותו בערב הוקרה ובהדלקת המשואות ביום העצמאות.

למרות נכותו מוטי לא הזניח את היצירה והמחול. חודשיים לפני מותו יצאנו לסיור של שלושה חודשים באירופה ובארה"ב שם פקדו את החוגים בהם הדריך בעבר וגרף הצלחה רבה. לי האישה שאיתו היה העונג להיות ולחוות חוויות מדהימות.

מוטי חזר ארצה מלא שמחה והחל בתכנון הפסטיבל הבא בדימונה לזכרו של סגן ראש העיר יוסי עזריאל ז"ל ,כמו בשנה שחלפה. רצה הגורל ומוטי חלה בשפעת שהתפתחה לדלקת ראות ולסיבוכים נוספים שהביאו למותו הפתאומי והותיר אותנו המומים וכואבים.

ליום הפסטיבל השני הוא כמובן לא זכה, אך עירית דימונה לקחה על עצמה שבכל שנה הפסטיבל יתקיים ויהיה לזכרו של מוטי אלפסי.

השנה יתקיים ערב לזכרו של מוטי במלאת 3 שנים לפטירתו, במסגרת פסטיבל דימוננה, שמתקיים בין 8-9.12.10 בדימונה. ערב ההוקרה למוטי יחול ב8.12.10.