היי
אני רוצה לשתף אתכם בטיפים לטיול על כסא גלגלים בניו זילנד.
אני פאראפלג, פגוע בחולייה D12, כך שכל מה שאני כותב קשור ליכולות של אנשים עם פגיעה כמו שלי.
טיילתי בניו זילנד 6 חודשים. התחלתי באוקלנד, שהיא עיר נחמדה ויפה, אבל, וזה אבל גדול, העיר מלאה בעליות (לאנשים פסימיים שכמוני), וירידות (לכל האופטימיים :).
תמיד כשאני מטייל אני מזמין חדר לשבוע לפחות בשביל שיהיה לי זמן לקנות אוטו.
אני לוקח איתי מנגנון נהיגה נייד (אפשר לקנות באינטרנט) portable hand control
קניתי ואן אוטומטי 4X4. ואן – כדי שאוכל לישון בו; אוטומטי – כי אני חייב; 4X4 – כי ניו זילנד מלאה במקומות שאפשר לרדת לחוף עם הרכב, והרבה מקומות שהרבה יותר בטוח להיות בהם עם ארבע על ארבע.
בכל מקרה – קניתי את הרכב בבאקפקר קאר מארקט, במחיר מופרז, והרכב היה במצב די רע מבחינה מכאנית. היזהרו כשאתם קונים רכב!
אל תסמכו על בדיקה שעשו לרכב במקום שממנו קניתם אותו.
ומה לגבי התו?
באתי מהארץ עם העתק תו הנכה שלי מוחתם ע"י נוטריון, והנפקתי לי תו בניו זילנד. באוקלנד, ישנו ארגון שנקרא CCS – crippled children society, הראיתי להם את התו שלי והם עשו לי תו על המקום.
אני לא אעיק עליכם עם כל המסלול שעשיתי, כי הוא נראה כמו פלונטר אחד גדול, אבל יש הרבה טיפים שאשמח לשתף אתכם בהם.
לגבי אתרי קמפינג, ישנה רשת של אתרי קמפינג פשוט מדהימה בכל הנוגע לנגישות נכים, שנקראת טופ טן הולידיי פארק – top ten holiday park. ב90% מהפארקים שלהם יש שירותים ומקלחת נפרדים לנכים, מה שהופך את השהות להרבה יותר פשוטה ונעימה.
אפשר לקחת מפה או למצוא את אתרי הקמפינג שלהם באינטרנט, הם קצת יותר יקרים מאחרים, אבל לדעתי שווים כל שקל.
אתרי הקמפינג הללו נקיים בצורה מדהימה, כלומר – בצורה ממש לא ישראלית – אנא אנשים יקרים, כשאתם בניו זילנד, התנהגו כמו בניו זילנד, ולא כמו בארץ.
האמת, גם כשאתם בארץ זה יהיה ממש נחמד אם תהיו כמו בניו זילנד.
אז לגבי הקמפינג, ישנה אפשרות לחלקה לאוהל, או לוואן, וישנן גם בקתות בסיסיות (חדר עם מיטות) שזה עולה בסביבות 50-60 דולר ניו זילנדי, או בקתות עם מטבח, שזה קצת יותר יקר. בכל אופן, העיקרון בבקתות הוא שמשתמשים בשירותים המשותפים (שוב – ברוב המקומות שירותי הנכים הם נפרדים מכל השירותים המשותפים), כמו בקמפינג.
זה פחות נוח אבל זה חוסך כסף כי החדרים עם השירותים עולים בסביבות 80$ – 120$, בהתאם למקום ולעונה, כשקמפינג באוטו או באוהל עולה בסביבות 15-18 דולר לאדם.
אעשה עוד קצת פרסומת לרשת הזאת כי הם באמת שווים.
אם קונים כרטיס חבר, שעולה 40$ לשנתיים, מקבלים 10% הנחה בכל הפארקים שלהם ובעוד רשת באוסטרליה, וגם – זה חשוב מאוד – 10% הנחה למעבורת בין האיים, הצפוני והדרומי.
המעבורת בין האיים מותאמת לנכים (הייתי במעבורת האינטר-איילנדר שנחשבת ליותר נוחה).
כדאי להגיד בתור למעבורת לסדרנים שאתם יושבים על כסא, כך שיחנו אתכם ליד המעלית.
ישנן עוד כמה רשתות של מוטלים, שהגדולות שבהן הן של ה-AA ושל Jasons. הרשתות האלו הן עם סטנדרט יותר רחב, שנע בין מוטלים זולים יחסית שזה אומר בערך שמונים דולר ללילה עד למוטלים יוקרתיים של מאות דולרים ללילה. אפשר לקבל ספרים עבים עם כל המוטלים שלהם, שבהם יש סימון למוטלים שמתאימים לכסאות גלגלים.
תמיד שווה לראות קודם את החדר לפני שלוקחים חדר, גם אם אומרים לכם שהוא מותאם, ותמיד כדאי לטייל עם כסא מתקפל או כסא גן בשביל המקלחת, כי בהרבה מקומות אין כסא או ספסל מקלחת, אבל ברוב המקומות יש כסא פלסטיק שאפשר לבקש למקלחת.
כמעט בכל עיר גדולה ישנו i-site, שזו חברה שמספקת אינפורמציה לתיירים ואפשרות להזמין הכל, ממקומות לינה עד לכרטיסים לכל מיני אטרקציות.
אצלם גם אפשר לקבל אינפורמציה על מקומות נגישים, בוולינגטון למשל יש להם פלאייר שמפרט איפה יש שירותי נכים בעיר, ואיזה מלונות נגישים, תחבורה ציבורית נגישה וכו'.
בכלל , ניו זילנד די מדהימה בנגישות, מאז שנכנס החוק של שירותי נכים וכו', כמעט בכל פאב יש שירותי נכים, זה די מדהים. כל מסעדה שרוצה למכור אלכוהול צריכה לקבל אישור, ולשם כך הם חייבים לבנות שירותי נכים, שזה אדיר.
אחד המקומות הפחות נגישים הם חופי הרחצה. בשל הבדלי גאות ושפל גדולים מאוד, קשה מאוד להנגיש את החופים באופן שיהיה הגיוני ונוח, אבל – יש כ"כ הרבה חופים שאפשר לרדת עד למים עם האוטו, שזה מפצה, ובערים כמו וולינגטון וניו פלימות' יש גישה נוחה יחסית בחלק מהחופים.
אני חושב שזה יהיה הוגן להגיד שהטיולים שלי הם לאתרי גלישת גלים, כי זה מה שאני אוהב לעשות, (אני גולש על הבטן על גלשן שמוסא מאולטראוויב התאים לי).
אחת החוויות הכי טובות שהיו לי בניו זילנד זה לגלוש באי הדרומי ולקבל התקף לב מכלב ים שצץ מהמים לידך, ולקבל התקף לב נוסף כשנזכרתי שכרישים אוכלים כלבי ים…
ישנם גם אתרי סקי באי הצפוני שמותאמים לכסא גלגלים. לא הייתי שם בעונת הסקי, אבל אמרו לי שמצמידים לך מלווה שעוזר לך, ונדמה לי שהציוד הוא חינם 🙂
לגבי נופים ומסלולים, אפשר לקבל חוברות עם מידע לגבי מקומות נגישים ב-DOC (החברה להגנת הטבע הניו זילנדית). באתר האינטרנט שלהם, ישנו מידע על המקומות הנגישים, ויש הרבה נקודות מידע שלהם במקומות המטויילים יותר.
אין ממש מסלולי הליכה ארוכים לכסאות גלגלים, אבל יש כמה שבילים של 2-3 ק"מ.
לדעתי ממש שווה ונעים לטייל על כסא בניו זילנד, ויחסית מאוד פשוט בגלל הנגישות הנוחה יחסית. פגשתי נכה שהתלונן על זוויות שיפועי העליה למדרכות בחלק מהמקומות. נתקלתי בכמה מקומות שמצדיקים את תלונתו, אבל יחסית לת"א – השיפועים הם גן עדן.
חוץ מזה, ניו זילנד מקום די מדהים, ויש סיכוי שאחזור לשם כדי לחדש את הוויזה האוסטרלית (אייייייאיאיאיאי !).
תעשו חיים !
א.
למדור מטיילים מספרים על טיולים
