מיכאל מירו : רבות שמענו על בעיות בנגישות של נכים למוסדות בכלל ובמסעדות ובתי קפה בפרט. אמנם יש פה ושם שינויים, אך דומה שסיפורה של קטה קופולוביץ" מירושלים מאפיין את הכלל.
קטה קופולוביץ" : אני נכה בכיסא גלגלים, משפחתי ואני היינו מוזמנים לאירוע חברתי במסעדה כל שהיא ברחובות. ליתר בטחון כדי שאני לגמרי בטוחה שאני אוכל להגיע אל המסעדה, ודיברתי עם בעל הבית, ושאלתי האם יש נגישות לכיסא גלגלים, והאם יש שירותים נוחים לנכים. נאמר לי שהמסעדה נגישה, ואין שום בעיה עם השירותים, ולכן ליתר בטחון בדקתי גם באתר אינטרנט האם יש נגישות, ואמנם המסעדה מופיעה עם סימן שהיא נגישה לנכים וגם שיש שירותים לנכים. ואז אנחנו בשמחה וששון יצאנו לדרך, נסענו מירושלים לרחובות, הגענו אל המסעדה, אל פתח המסעדה, והיו בפתח המסעדה כ-12 מדרגות. בעלי חשב שבטח יש איזה שהיא דרך עקיפה, ולכן אני נשארתי במכונית, ובעלי נכנס למסעדה לברר, אבל האמת היא שלא. שאין דרך עקיפה. האמת שבעל המסעדה היה מוכן לשים רמפה, אבל רמפה על 12 מדרגות זה פשוט בלתי אפשרי. לא לדחוף ולא לשבת על הרמפה. וכך בעלי נתן את המתנה, התנצל, ובבושת פנים חזרנו הביתה לירושלים. זה סוף הסיפור המר, זה מלמד שלא מספיק לברר ולדבר, אבל צריך לדבר אולי, ללכת לברר האם המקום הוא נגיש.
מקור: יומן אזרחי, רשת ב'
.JPG)
