בעתירה שהוגשה ביום ד', 15.6.16, לבג"ץ בידי מרכז השלטון המקומי, מרכז המועצות האיזוריות ועיריות ירושלים, תל אביב, חיפה, ראשון לציון, רמלה ולוד (בג"ץ 4840/16, מרכז השלטון המקומי נ' ממשלת ישראל ואח' / עתירה למתן צו על תנאי), נטען כי הרשויות המקומיות זקוקות ל-17 מיליארד שקל בכדי להנגיש את שטחיהן הציבוריים לאנשים עם מוגבלות ולעמוד בדרישות חוק הנגישות, ועל המדינה לספק להן תקציב זה.
העותרים אומרים, כי החוק מטיל על הרשויות המקומיות את החובה להנגיש שורה ארוכה של מבנים, מוסדות ומתקנים, ובהם גנים ציבוריים, חופי ים, מוסדות חינוך ותרבות, תחנות אוטובוס ועוד. ומדובר לא רק בהנגשה למוגבלויות פיזיות, אלא גם עבור מוגבלויות חושיות, לאנשים עיוורים ולחרשים.
לטענת העותרים, אפילו הרשויות המקומיות החזקות אינן יכולות לעמוד בנטל זה, וכי כבר עם חקיקת חוק הנגישות בשנת 2005, הבטיח שר האוצר דאז – בנימין נתניהו – להעניק לרשויות 2.5 מיליארד שקל למטרה זו, אולם בפועל הן קיבלו עד כה רק 50 מיליון שקל.
העתירה הוגשה באמצעות עו"ד שלום זינגר.
בחודש ספטמבר 2016, הגישה הסתדרות העובדים הכללית החדשה בקשה לבית המשפט העליון, להצטרף כמשיבה או כידיד בית משפט לעתירה.
ההסתדרות הביעה התנגדותה לעתירה, ציינה את חשיבות הנגשת מוסדות ושירותים ציבוריים עבור אנשים עם מוגבלות והדגישה כי היעדר הנגשה במוסדות אלו תמנע מעשרות אלפי עובדים עם מוגבלות להשתלב בהם ותפגע בפרנסתם ובמשק בכללותו.
