באדיבות דין וחשבון, המקומון של שדרות
השבוע צויין יום הנכה הבינלאומי בכנסת, אך נדמה כי בעיר שדרות עדיין לא מיישמים את כל זכויות הנכים. במשך מספר שנים נאבקת קבוצת פעילים נכים ובעלי צרכים מיוחדים לנגישות בדרכים, אל לעתים קרובות הם זוכים לאטימות ואדישות מצד כל הגורמים. בשבוע שעבר התכנסה הקבוצה לדון על צעדי המחאה הבאים.
ביום רביעי לפני שבועיים, התקיים מפגש פעילים בבית צמוד קרקע של בעלי צרכים מיוחדים. חלקם, היו על כסאות גלגלים ואחרים הסתייעו בחברים. מטרת המפגש היתה דיון בנושאים העומדים על הפרק אשר קשורים בהתאמה ובשיפור הנגישות של נכים ובעלי צרכים מיוחדים לשירותים ציבוריים תוך שימת דגש על תשתיות ומבנים ברחבי העיר שדרות.
המפגש בעצם היווה המשך לפעילות ארוכה ומתמשכת של מאבקם על הזכויות המגיעות להם.
מאבקם נשא פרי כאשר הצליחו לקדם מספר נושאים בתוך העיר הנוגעים להם, כמו נושא חניית הנכים שטופל סופית והסתיים לא מכבר, דבר המתבטא בסימונים ושילוט ברור ברחבת קופות החולים, ליד בניין המשטרה ובצמוד למרכז 'קשת'. מאבקם זה, החל בהתכתבות ארוכה עם בעלי תפקידים בעיר ומחוץ לה, הפגנה מול בניין העירייה ומפגש עם ראש העיר, אלי מויאל.
את המפגש ניהלו וליוו באופן פתוח, נעמי, עובדת סוציאלית וניצה דינור, רכזת 'קהילה נגישה'. לכל המשתתפים ניתנה הזדמנות להעלות רעיונות, דעות, מחשבות ולתכנן לוגו לטובת פלייר אותו חילקו במהלך 'יום הנכה הבינלאומי' כדי להעלות מחדש למודעות את עניין הנגישות, לתושבי העיר. במהלך השיחה שלהם, עלה נושא כאוב, שהציף את כולם ברגשות של כעס, תסכול ואכזבה. נושא זה היה המיגוניות הציבוריות שהוצבו בכל רחבי העיר.
חלק מהנכים סיפרו כי בזמן הישמע ההתרעה 'צבע אדום' לא היה להם מקום הגנה מפני שהמיגוניות אינן נגישות לכסא גלגלים.
יעל, אחת המשתתפות טענה "הכניסה למיגוניות היא צרה. למי שיש כיסא גלגלים כמו מהסוג שלי, למרות שהוא צר, לא יצליח להיכנס. אלו שיש להם כיסא גלגלים ממונע, אפילו לא יכולים לחשוב על איך להיכנס כי הכיסא שלהם מאוד רחב ובכלל לא יכנס. עגלת תינוק בקושי נכנסת!" כדבריה. עמנואל, משתתף אחר, הרכוב בדרך כלל על כיסא גלגלים אך משתמש לסרוגין גם בקביים, סיפר כי מספר פעמים, כאשר הופעלה כריזת 'צבע אדום' הוא לא הצליח להיכנס למיגוניות מסיבות שונות. הוא תיאר מקרה, בו היה על כיסא הגלגלים והחל לדווש במהירות. כאשר התקרב למיגונית, הבין כי בפניו מספר בעיות. הראשונה, היא הרווח בין המשטח עליו עומדת המיגונית לבין המרצפות של המדרכה. דבר הנובע מכך שחלקן לא הוחזרו למקומן ואי אפשר להתקרב אל המיגונית. בעיה נוספת היא גובה המיגונית. אדם על כיסא גלגלים זקוק לעזרה של אדם נוסף, שיעלה אותו במדרגה. בעיה אחרת היא היותה של המדרכה צרה במקומות רבים, דבר שלא מאפשר לו להתקרב לכניסה ולהסתובב כשיש אנשים נוספים העוברים מולו. בעיה רביעית, היא הכניסה המאוד צרה שלא מאפשרת כניסה עם כיסא הגלגלים. על מקרה אחר, בו הופעלה כריזת 'צבע אדום' סיפר "למזלי, אני יכול לעמוד וללכת קצת עם קביים. אבל לא הצלחתי להיכנס בזמן למיגונית. קשה לי לעלות את המדרגה ובחלק מהמקומות אין מדרכה ויש בלגאן. אפילו כשאני עם קביים, קשה לעלות בגלל כל מיני דברים".
אילנה, למרות היותה כבדת ראיה, הוסיפה על דברי חבריה "אני מתקשה לזהות את המדרגה של המיגונית. התרגלתי לזה קצת ואני יודעת שצריך להיזהר כשיש 'צבע אדום'. למדתי את זה. מה שמפריע לי זה שהמיגונית היא כמו מבוך. אתה נכנס לתוכה, ומולך, במרחק קטן יש קיר. כבר קרה לי שהתנגשתי בקירות כאלו כשנכנסתי מהר אחרי שהפעילו את ה-'צבע אדום'. חוץ מזה, בלילה, קשה לי לזהות איפה נמצאת המיגונית". אילנה, הינה בעלת ניסיון מר במפגש עם המיגוניות. זו הסיבה שהעלתה רעיונות יצירתיים. לדעתה, את המיגוניות יש לצבוע בצבע זוהר ומושך יותר, וגם חשוב שיוסיפו צליל שיצא מהמיגונית כדי שהמתקשים בראיה, יזהו את מיקומה על פי שימוש בחוש השמיעה.
אושרת, גם היא על כיסא גלגלים, אינה מבינה כיצד היא וחבריה נשכחו על ידי הרשויות והגופים השונים בעניין זה "אני לא מבינה. איך זה יכול להיות שהם שכחו אותנו? מה זה, הם רוצים להפריד אותנו מכולם? מה אנחנו שונים? במקומות אחרים מתייחסים לנכים אחרת".
עמנואל, יעל, אושרת ואחרים, העלו בעיה נוספת הקשורה לתפקוד היומיומי שלהם וליכולת הניידות שלהם באופן חופשי. הם עסקו בבעיית 'הרמפות' החסרות או הלקויות שלא מאפשרות עליה למדרכה או ירידה ממנה. הם ציינו כי ישנם מקומות רבים בארץ, בהם נכים על כיסאות גלגלים אינם נוסעים על כבישים ומסכנים את עצמם, וכי כן יש התחשבות של הרשויות השונות בצרכיהם.
מעבר להיות משתתפי המפגש מוגבלים ובעלי צרכים מיוחדים, הם חווים כמו שאר האוכלוסיה את הפחד והחרדה, וסובלים מהמצב הבטחוני הלא נעים שנמשך מזה 7 שנים.
לדעתם, כמו בפעמים רבות אחרות, ישנה התחשבות באוכלוסיה הבריאה בלבד, ואילו הם, שוב נשכחים בצד. הם אינם מוכנים להסתכל על המצב מן הצד וגם דורשים טיפול בליקויים שונים. כפי שהם מעלים, ישנם מאות נכים בשדרות אשר חוששים לצאת מבתיהם, הדבר נובע מחוסר הידיעה אם יוכלו לקבל מענה בטחוני ראוי עם הפעלת כריזת 'צבע אדום', ולכן מעדיפים להישאר בבתיהם.
בנוסף, ציינו כי העובדה שהצליחו לאתר במפגש כמה ליקויים מרכזיים שיש לתקנם, הם ההוכחה לצדקתם ולדרישתם. ביום ראשון ה-2.12.07 בשעות הצהרים, הם הפגינו במרכז 'קשת' שממוקם במקום מרכזי בעיר, והביאו עימם תומכים מקרב בני המשפחה, מתנדבים, חברים ואנשים שגייסו ברחוב.
ההפגנה החלה בטקס קצר בו נאמו פעילים מקרב הנכים ובעלי הצרכים המיוחדים. דרישתם היא המשך תמיכת העירייה במאבקיהם, המשך הטיפול בבעיותיהם וגם העברת מסר חשוב ונוקב למשרד הבטחון והצבא שמגלים חוסר רגישות כלפיהם.
שלום הלוי, נציג העירייה, ציין בנאומו את חשיבות המאבק והפעילות להשגת זכויות.
בסיום הטקס יצאו המפגינים אל עבר המיגונית הקרובה כשהם נושאים שלטים וקוראים להתחשבות ולקידום זכויות הנכים.
בהפגנה השתתפו נציגי פרויקטים שונים הקשורים לפעילות של בעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים מהעיר שדרות: מכינת כנפיים, קהילה נגישה והורים פעילים לבעלי צרכים מיוחדים.
