כל מגוון הגמלאות שמשלם המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) לזכאים למיניהם (לדוגמא, קצבת נכות, קצבת ילדים, קצבת זקנה, דמי אבטלה ועוד) משולמות לזכאי עצמו, אשר רשאי להחליט כיצד להשתמש בכסף שהוענק לו לצורך שיפור איכות חייו. המקרה היחיד שבו נמנע המוסד לביטוח לאומי מלשלם גמלה המגיעה לזכאי על פי דין לידי הזכאי עצמו הינה גמלת סיעוד. גמלה זו מוענקת על פי החוק לחברה/עמותה המעניקה לזכאי שירותי סיעוד בפועל, באמצעות העסקת מטפלות.
הסדר זה נובע מגישה פטרנליסטית, שלפיה הזקן אינו מסוגל לדאוג לעצמו, ומניחה כי הענקת הגימלה לזקן עצמו עלולה להביא לכך שיעשה בכסף שימוש לא ראוי.
כתוצאה מכך, מועסקות כיום כ- 77,000 מטפלות, באמצעות כ- 130 חברות או עמותות המשמשות מתווכות בהענקת שירותי סיעוד. חלק ניכר מן הכספים אשר הזקן זכאי להם ואשר יעודם תשלום למטפלות – נשים קשות יום העוסקות בעבודה פיסית קשה וסוחטת – מוצאים את דרכם לידי מנגנון בירוקרטי מיותר ומסורבל של קבלני כוח אדם סיעודי. כסף זה יורד לטמיון.
ההצעה דנן נועדה לפתור כשל זה על ידי כך שהכסף המשולם כיום לחברות/עמותות הסיעוד יוענק לזכאי עצמו, אך הענקת הגמלה תותנה בכך שהזכאי ירכוש בה שירותי סיעוד בפועל.
אם ההצעה תתקבל אין צורך בסעיף 225א, שהוא סעיף שקובע תקופת ניסוי להענקת גימלה בכסף לזכאי המקבל טיפול מעובד זר. הניסוי ממילא לא הופעל וקבלת ההצעה מייתרת אותו.
קבלת ההצעה תיטיב את מצבו של הזכאי, שיוכל לבחור בין קבלת גמלה בעין (כפי שבפועל המצב כיום) לבין קבלת גמלה בכסף, שתאפשר לו לרכוש את שירותי הסיעוד בעצמו.
קבלת ההצעה תיטיב גם את מצבן של המטפלות, שלא תהינה שבויות בידי חברות/עמותות הסיעוד, אלא תוכלנה להתקשר באופן ישיר עם הזכאי ומשפחתו. כמו יתאפשר תשלום גבוה יותר למטפלות ולפיכך תעלה גם איכותן.
קבלת ההצעה תחסוך כספים לאוצר המדינה ולקופת הביטוח הלאומי, שכן מוצע שגמלה שתשולם בכסף תהיה נמוכה יותר מגמלה שתשולם בעין.
