תמ"א 35 קבעה במסגרת הוראותיה כי הוועדות המקומית או הרשויות המקומיות תכנה ותגשנה לוועדות המחוזיות, בהתאם לצורך, תכניות או מסמכי מדיניות, שיכללו בין היתר, הוראות בדבר "היקף מתאים של 'דיור בהישג יד' לאוכלוסיות חלשות לרבות שיקום חברתי…" (סעיף 14.4.2. להוראות התמ"א). כן קובעת התמ"א האמורה כי "תכנית מקומית להרחבה ניכרת תופקד רק אם מוסד תכנון בחן את הצורך ב'דיור בהישג יד' וקבע, במידת הצורך, את כמות יחידות הדיור הנדרשות לכך ואת תמהיל גודלי יחידות הדיור המוצעות בהרחבה" (סעיף 12.1.3 להוראות התמ"א).
עיריות רבות בהן ישנה גהות בתעריפי הדירות להשכרה ולרכישה, כדוגמת עיריית תל-אביב יפו מייחסות חשיבות רבה לקידום נושא הדיור בר השגה בתחומה, זאת מתוך רצון לווסת את כוחות השוק, המביאים להעלאת מחירי הדירות לקניה ולהשכרה כאחד, במטרה לשמר את אוכלוסיות העתיד של העיר, ובכלל זה זוגות צעירים, סטודנטים ואוכלוסיות במצוקה.
האמרת מחירי הדירות מביאה לתוצאות שליליות המשפיעות על המרקם העירוני, במובנים רבים, כמו למשל, יציאת אוכלוסייה מן העיר, לרבות זוגות צעירים וסטודנטים; העלאת ריכוזי הפשיעה ועוד ועוד תוצאות בעלות השלכות כלל עירוניות. כיום ברחבי העולם החלו יותר ויותר מדינות לבסס מודלים של התערבות בשוק הנדל"ן, וזאת במטרה לאפשר דיור בהישג יד אף באמצעות השלטון המקומי.
לאור האמור, קובעת הצעת החוק, כי יוכנס תיקון בפקודת העיריות ובחוק התכנון והבניה באופן שיעניק לעירייה במסגרת סמכויותיה את האפשרות לפעול למען דיור בר השגה, זאת לצד פעילות המבוצעת על ידי הממשלה באמצעות משרד השיכון, שכן אין די בסמכויות שהוענקו לעירייה במסגרת שיכון למעוטי אמצעים כדי להתמודד עם הבעייתיות בשוק הנדל"ן כיום. התיקון לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, יאפשר לוועדה המקומית לבצע הפקעה, במטרה לייעד את השטחים המופקעים לצורכי דיור בר השגה, שכן, קיים צורך של ממש למציאת שטחים חדשים במסגרתם ניתן יהיה להקים פרוייקטים במסגרתם יוקצו יחידות דיור לדיור בר השגה.
