מידע מסייע

טל ופרח חשבו שצריך לנצל את הפלטפורמות הקיימות במרחב בגליל, שהן סדנאות וקבוצות הפעילויות הקיימות, כבסיס להרחבת כמות האנשים המשתתפים, חווים, נהנים ומעבירים את דבר קיומו של המרחב בגליל לעוד ועוד מעגלים אנושיים. במסגרת מיזם זה, כל קבוצת פעילות במרחב מקיימת פעילות אחת בה כל משתתף מזמין לפעילות חבר טוב: סבא, אימא, חבר, חברה, אחות… לפעילות בה הוא משתתף.

חבר מביא חבר בבת-תנועה היה אחד השיאים הנפלאים של השנה במרחב (לדעת הכותב הסופר-אובייקטיבי). כל אחד הביא למפגש שני דברים: חבר, אחות… ואיזשהו מאכל, עוגה, סלט, ממרח, סמבוסקים, ועוד ועוד והרבה עוד.

מפגש חבר מביא חבר בסדנת בת-תנועה

"בת-נועה", היא קבוצה של אנשים עם מוגבלות: עיוורון, שיתוקים, נכויות נוספות ל"ע! הפועלת יחד עם סטודנטיות לחינוך שנה ג' במכללת תל-חי.

במפגש השתתפו פי 3 יותר אנשים מאשר בסדנה רגילה! המשתתפות הצעירות היו ילדות בנות 8 ו-10, והבשל ביותר הוא בן 69. התחלנו במעגל היכרות מיוחד, בו סיפר כל אחד מעט על עצמו, והפאנץ' היה שכל אחד סיפר כמה דברים טובים על מי שהביא אותו, או דברים טובים על שבא איתו. היה זה מעגל ממש מרתק, עם סיפורים אנושיים שמספיקים לריאלטי לשלוש עונות לפחות.

כמובן שלא באנו לדבר, אלא כדי לנוע: כשמנו אנו –

"בת-נועה". נירה אבין, מנחת הסדנה מאז ראשית שנת הפעילות התחילה "להזיז" אותנו בתרגילי חימום, ואנחנו נענינו ברצון לתרגילייה. היינו כמו-פופ-קורן במיקרוגל: בהתחלה לא קורה כלום, אבל אחרי דקה וחצי הגרגירים מתחילים להתפצח, כך גם אנחנו, תוך זמן קצרצר, באמת שכולנו השתחררנו מהביישנות הטבעית והנכונה, והתחלנו לפזז כגדיים שובבים. האווירה הייתה של שמחה וחופש, ואני חושד (לפחות בעצמי) שהמקום והחבורה הצוהלת שיחררה אותנו מכבלי המוסכמות החברתיים הנוקשים, והיינו ממש כמו פרומתאוס שזה עתה השתחרר מכבליו…

המשתתפים ביצעו תרגילי תנועה עם מטפחות צבעוניות

לכולנו חולקו מטפחות קלילות וצבעוניות, והמשכנו לנוע ולבצע תרגילים עם המטפחות. ואיי, בחיים לא ידעתי כמה דברים נהדרים ושונים אפשר לעשות וליהנות עם מטפחת. האווירה הצבעונית וקולות הצהלה, הצחוק, פנים מאושרים, וטיפות זעירות של זיעה על המצחים של כולם, הצביעו כחבר מושבעים על העונג הצרוף והמאמץ של המשתתפים.

גולת הכותרת של המפגש הייתה שחולקנו לשלישיות ורביעיות, וכל קבוצה המציאה ריקוד משלה, אותו היא ביצעה בביצוע בכורה מול הקהל המשתהה. אינני מבקר מוסמך לריקודים, אך בעיניי המשוחדות הריקודים שהקבוצות המציאו עלו אלפי מונים על כל ביצוע מבריק של "אגם הברבורים" או של "מחול האש"! לאחר הריקודים התקיים סבב הבעת רשמים מהשעה האחרונה. לא מפתיע שכמעט כל מי שדיבר עינו האחת מחקה, ועינו השנייה דמעה. כן, באמת שהמפגש הזה ערבב את הצחוק שבחיים יחד עם העצב והדמע שבחיינו.

C'est la vie

בצעדי ריקוד ניגשנו, איש אישה וסגנונו אל שולחן המזון: ממש הנקטר והאמברוסיה (ביוונית = מזון האלים. זה היה החלק השקט ביותר של המפגש הנהדר הזה, משום שפיותינו היו מלאים, והרי כולנו קיבלנו חינוך פולני = אוכלים בפה סגור!

זה היה ה-ערב!

29.5.2019