המרחב לחיים עצמאיים בגליל בניהול עמותת נגישות ישראל, בשיתוף עם סינמטק ראש פינה והספרייה המרכזית לעיוורים יוזמים מזה 4 שנים הקרנת סרטים מונגשים לאנשים עם מוגבלות בראייה ועיוורים
ביום ראשון 23.12.18, נסענו סטודנטים וחברי המרחב לראות סרט מונגש – סרט נגיש ללקויי ראייה ולעיוורים. לפני החוויה, תיארתי לעצמי שזהו סרט שבו כולם מכסים את העיניים ואולי אפילו אין מסך, אלא רק פסקול ששומעים את השחקנים, אך גיליתי שזה לא היה כך.
חברי המרחב והסטודנטים צופים בסרט מונגש בסינמטק ראש פינה
סרט מונגש הוא סרט שמוקרן באולם קולנוע על מסך גדול, כמו כל סרט רגיל שרואים בקולנוע, והשוני הוא שבמהלך הסרט יש עוד פסקול שמסביר מה קורה בסיטואציה והוא משתלב מבלי לפגוע בסרט עצמו.
כשהגענו לסינמטק בראש פינה, חילקו לנו כיסויי עיניים, כדי שנכסה מידי פעם את העיניים ונרגיש את החוויה של הסרט המונגש גם בלי לראות אותו.
נכנסנו לתוך האולם והתיישבנו. בהתחלה התלבטתי איפה לשבת, איפה אשמע יותר טוב את הסרט, והתיישבתי יחסית קדימה עם שאר החברים. כיסינו את העיניים והסרט התחיל.
בתחילת הסרט הכל הרגיש לי מבולגן, לא כל כך הבנתי מי הדמות שמדברת, אם זאת האחות או אולי הבת או האימא או השחקנית הראשית. הרגשתי שאני צריכה להיות מפוקסת ובהקשבה רבה, בכדי להבין מה קורה בסרט. הרגשתי שמדי-פעם כשאיבדתי קשב, לא הבנתי אח"כ מה הוביל לסצנה הבאה. להבדיל מכשרואים את הדמויות אפשר להבין, לפי ההקשר או הסיטואציה הנצפית, את מה שהיה או את מה שקורה בסרט ברגע זה.
הרגשתי שזה קצת מבאס ולא הכי מובן אבל גורם לי לחדד את הקשב שלי ולהבין איזו חוויה מיוחדת זו.
אז מדי-פעם הצצתי וראיתי מי הדמויות, ומה קורה בסיטואציה, וחזרתי לכסות את העיניים. מדי-פעם הורדתי את כיסוי העיניים כדאי לראות האם מה שדמיינתי בסיטואציה זה אכן מה שנראה על המסך, וראיתי שלפעמים מה שהיה לי בדמיון היה דומה למה שהיה בסרט, ולפעמים הסיטואציה בכלל לא הייתה דומה למה שדמיינתי.
במהלך הסרט שמענו פסקול של קריין שהסביר מה קורה בסיטואציה. למשל אם מישהו ישב על ספסל ולא דיבר, אז בפסקול אמרו שרואים את יונתן יושב על הספסל ותיארו גם את מבטו. ממש אהבתי לשמוע את מנגיש הסרט, איך הוא מתאר מה קורה מבלי לפגוע במהלך הסרט.
לפעמים הקריין תיאר את המבט של השחקן שכרגע נוכח בסיטואציה, וחשבתי לעצמי כמה זה באמת חשוב לראות או להבין את המבטים של השחקנים, כי זה תורם להבנת הסרט והסיטואציה. בקטעים היותר סוערים, כשהיו יריות וסצנות מסעירות זה היה יותר מאתגר וגם קצת לא הכי נוח להיות עם כיסוי העיניים, מכיוון שיש רעש חזק, וזה גורם לך לרצות לראות את הסיטואציה, ולדמיין שמה שקורה שם מאוד נורא אבל לא בהכרח זה מה שנראה על המסך.
הסטודנטיות המלוות של המרחב
לסיום מאוד אהבתי את ההנגשה של הסרט, בעיניי זה מאוד תורם ומשפיע על החוויה של הסרט למי שלא רואה. אני מודה על ההזדמנות לחוות משהו שונה, נהניתי ולמדתי מהחוויה. החוויה חידדה מחדש כמה לראייה שלנו יש משמעות בהבנת סיטואציות אך כשלא רואים ההקשבה מאוד מתחדדת.
הכותבת: סימה בראל, סטודנטית לחינוך, עושה את הכשרתה המעשית במרחב לחיים עצמאיים בגליל.
