Skip to main content

נמל תעופה בן גוריון

"טרמינל 3" המפואר נבנה בפיקוח יועץ נגישות, אך יש בו לא מעט בעיות לנוסעים  עם מוגבלויות. ב- 2015 מעבירים לטרמינל 1 טיסות שכר בין-לאומיות תוך חיוב הנוסעים לעבור בין הטרמינלים. עבור נוסעים עם מוגבלויות זו טרחה מיותרת; ב- 2017 מתלוננים על צורך להוכיח זכאות לחניה לפני הכניסה לחניון


 

תלונות וממצאים עיקריים

 

  1. בעלי תג "כסא גלגלים" (כחול) יכולים לחנות מעל 24 שעות בחניה לטווח קצר בתעריף "טווח ארוך" (הנמוך יותר). זו תוצאה של סיכום מפברואר 2005. התשלום בעמדה מאויישת ביציאה (לא במכונה) תוך הצגת תו נכה ותעודה מזהה. צריך להבהיר בשילוט ברור ובאתר האינטרנט מי זכאי לחנייה לטווח ארוך בחניון הזה ובאילו תנאים.  
  2. רמפה באוטובוס לחניה "לטווח ארוך" וממנה – גם שם צריך שילוט ברור בעברית ובאנגלית ליד הדלת עם הרמפה כדי שיהיה ברור מה חובתו של הנהג ומה נוהל השימוש ברמפה. עליה ממדרכה תקל על התהליך (בתנאי שהמדרכה נגישה, כמובן). צריך לעודד בעלי תג נכה לחנות ב"טווח הקצר" כדי להימנע מהטירטור של המעבר דרך האוטובוס, שהוא קשה במיוחד עבור נוסעים עם מוגבלויות.
  3. חניה לטווח ארוך – גם אם יהיו פחות מקומות מוצלים, לא יתכן שאי אפשר לפתוח דלת של מכונית עד הסוף (שלא לדבר על מעלית של ואן). ראו תמונה. שוב, פחות רלוונטי מרגע שהתאפשרה חניה לטווח ארוך צמוד לטרמינל.
  4. מכונות תשלום בחניה – עבור מוגבלי ניידות זה טירטור קשה במיוחד אם אין ליווי של בוגרים שיכולים לעזור. במרץ 2010 הכיר בית משפט בתוקפו של חוק החניה לנכים בחניון הזה ופסק על פטור מתשלום. בפועל הוצבו שלטים שמגבילים את הפטור ל- 5 שעות.
  5. שילוט ברור ובעודף (למשל לאוטובוסים ו"שאטלים") לא יזיק אף פעם. צריך לזכור שאנשים מגיעים עם התרגשות ו/או עייפים, או עם קשיי התמצאות או עם ליקויי ראייה ולכן אי אפשר לסמוך על זה שיידעו לאן להגיע.
  6. יש עדיין שימוש ב"אל-עלית"/"אמבוליפט". הסבירו לנו שכאשר יש יותר משניים או שלושה נוסעים עם מוגבלויות בטיסה אחת, קשה לאחראים על הליווי להעביר את הנוסעים עם המוגבלויות בדרך הארוכה בתוך הטרמינל. לפחות חלק מהרכבים האלה כבר במצב לא מזהיר (יש טלטול מפחיד בהתחלת הירידה באחת מהן ודלת שלא נסגרת באחרת). ניתן להוסיף לרכבים החשמליים המכונים "באגי" (שמסיעים קשישים בתוך הטרמינל) נגרר עם משטח נמוך שעליו ניתן יהיה להעלות משתמש בכיסא הגלגלים. היתרון היחיד של האל-עלית הוא שמגיעים די קרוב לביקורת הדרכונים. עדיין – במזג אויר קיצוני נוח יותר בשרוול.
  7. אין מספיק כוח-אדם להצמיד מלווה לכל משתמש בכיסא-גלגלים (פעם זה היה מקובל) במיוחד כשמגיע מטוס גדול ממקום שיש בו הרבה נוסעים "נעזרים". ב"שירותי הקרקע" סומכים על זה שחלק ממוגבלי הניידות יכולים לנוע למרחקים ארוכים בכוחות עצמם או שיש איתם בני משפחה / חברים. צריך שילוט ברור מהשרוול למעלית ואפשרות להפעיל מעליות ללא כרטיס מגנטי. המלווה צריך להיות עם הנוסע ה"נעזר" עד היציאה מהטרמינל. יש תלונות גם על אדיבות חלק מהמלווים. עבור עולים, תיירים ואנשי עסקים עם מוגבלויות שמגיעים לארץ זה הרושם הראשון… לתקופה קצרה הנהיגו שירות של סבלים בתשלום ויש הסתייגויות.
  8. חברות התעופה (פרט ל"אל-על") מספקות את שירותי הסיוע לנוסעים עם מוגבלות באמצעות חברות לאופר,QASאירוהנדלינג ו- GHI (התאחדה עם "לאופר"). מנהל בכיר באחת מהן כותב "השירות שאנו מספקים הוא בהתאם לדרישות חברות התעופה שבטיפולנו …, ובהתאם למגבלות השונות המוטלות עלינו ע"י רשות שדות התעופה". יש אי-בהירות ביחס לחלוקת האחריות על השירות הזה בין החברות האלה לרשות שדות התעופה ולחברות התעופה, כלומר אין גוף אחד שמחליט מה יהיה ב"חבילת השירות" לנוסע הזקוק לסיוע. לפי תלונה המוכרת לכותב מקרוב, המלווים מטעם אחת החברות סרבו להביא את כיסא הגלגלים הפרטי לפתח המטוס בטיסה נכנסת. הטלת האחריות על חברת התעופה נעשית עוד יותר בעייתית עם הנהגת מדיניות השמים הפתוחים, לפיה עוברות כאן גם טיסות שכר לא סדירות של חברות קטנות.

  9. תחזוקה לקויה של רכבי "אמבוליפט" / "אל-עלית" כולל תלונות על ליקויי בטיחות, לכאורה.

  10. כאשר משתמשים ברכב החשמלי ("באגי") – להימנע מהצורך להעביר את הנוסע הנעזר מספר פעמים בין הרכב לכיסא הגלגלים. חשוב מאד להימנע מהפרדת הנוסע הנעזר מחבריו / בני משפחתו. הגיעה תלונה גם על זמינות הרכבים החשמליים. האחריות על הפעלתם והזמנת השימוש בהם מוטלת על חברות התעופה (שוב, בעייתי בעידן ה"השמים הפתוחים"). בחלק מהמקרים אפשר להזמין רק במקום (ב- check-in). נודע לנו על מקרים שהציעו כיסא גלגלים למי שיכול היה להסתפק ברכב החשמלי.

  11. הייתה בעיה ב"פטור ושמור". ביוני 2006 דווח לנו שהיא נפתרה, ראו במדור "סיפורי הצלחה". בהמשך דווח על תקלות שלא מיהרו לתקן.
  12. אין עניין בניסיון להפיץ חוברת נהלים (בנושא נתב"ג) לכל הנכים בישראל. מי שנוסע לעיתים רחוקות ומי שמגיע מחו"ל לא יידעו על קיומה. מי שנוסע לעיתים קרובות לא ירצה להצטייד בחוברת כזאת עבור כל שדה תעופה שהוא עשוי להגיע אליו בעולם… החוברת מיותרת אם יש שילוט ברור, מידע מסודר באינטרנט ושירות אנושי טוב.
  13. יש תלונה על שירותי הנכים באולם מקבלי הפנים (בעיקר אי-השלמת הרכבת ידיות ומנעולים). לא תמיד יש שירותי נכים בצמוד לשירותי נשים ולכן נשים עם מגבלות נאלצות לחזור לשירותי הגברים (מרחק של כמה עשרות מטרים לפעמים).
  14. אין סיבה לדרוש מנוסעים עם מוגבלות להגיע 4 שעות לפני הטיסה. לפעמים אין check-in כה מוקדם והתוצאה תהיה המתנה מיותרת בתור.
  15. מתבקש תיאום טוב יותר בין דיילי הקרקע לדיילי המטוס בכל הנוגע לכיסא הצר, הצורך בכיסאות גלגלים של שדה התעופה וכו'.
  16. מצבם של חלק מכיסאות הגלגלים של שדה התעופה מחפיר (למשל רגליות שבורות).
  17. לפי כתבה ב- YNET – יש קשיים בגישה למוניות מוזמנות, לאוטובוסים ולרכבת במיוחד למי שמגיע לישראל עם מזוודות רבות.
  18. בספטמבר 2006 מסתבר שנגישות אתר האינטרנט של רשות שדות התעופה מוגבלת. הוא זקוק לגרסה העדכנית ביותר של הדפדפן וה"תוספות", אחרת המחשב נתקע. האתר מסרב לעלות בדפדפן חלופי (למשל FIREFOX MOZILLA). מי שגולש בהצלחה (בד"כ) דרך מחשב ישן או ציבורי, לא יצליח עם האתר הזה. גם ב- 2013 האתר לא מספק את כל המידע הנחוץ לנוסעים עם מוגבלויות.
  19. דלפקי השירות גבוהים מדי עבור נמוכי-קומה או משתמשים בכיסאות-גלגלים. בעיה דומה קיימת בקופות הנפרדות של "אל-על".
  20. תאורה. ב- 2010 הגיעה תלונה על תאורה לקויה בחלק מהמעברים והשרוולים בטרמינל 3. זה מכביד על הבטיחות וההתמצאות של לקויי ראייה.
  21. יש קושי ניכר וסכנה בטיחותית לנעזרים בקביים ולמתקשים בהליכה. מרחקי ההליכה ארוכים, אין ספסלי מנוחה והריצפה חלקה מאד במקומות שחייבים להגיע אליהם (למשל ליד מסוע המטען האישי). ראו מכתב גלוי של ד"ר עמוס תלמי.
  22. יש סיוע (סבלים בתשלום בלבד) מהחניה (או מתחנת הרכבת) לתוך הטרמינל. ראו באתר רשות שדות התעופה. לא כדאי להמתין לרגע האחרון כי מספרי הטלפון ותנאי השירות משתנים…

 


 

פירוט נוסף

יש מקום לפירוט באתר האינטרנט של נתב"ג, למשל בנושא הסדרי החניה (חניה ארוכה ב"טווח קצר"). לכותב נוצר הרושם (מניסיון אישי) שגם העובדים לא מכירים את הסיכום הזה וכמעט בכל חזרה מחו"ל יש עימות עם הקופאים ביציאה. אנחנו מתנגדים להבחנה בין סוגי התווים (יש גם החלטת בג"ץ בנושא).

יש אי-דיוקים וחוסר בהירות בניסוח ביחס לאופן מסירת כיסא-גלגלים פרטי לנכה אחרי הטיסה.

תשומת-לב נחוצה לנושא הטלת האחריות לטיפול בנוסעים נכים על חברות התעופה. זהו פתח לתקלות במיוחד כאשר מדובר בחברת תעופה קטנה או בטיסות שכר. בכל מקרה, גם אם השירותים ניתנים ע"י קבלני משנה (שירות המכונה handling) עבור חברות התעופה, הם עושים זאת בשטח שדה התעופה ובפיקוח הרשות. ראו תלונה ספציפית על "לאופר" מיוני 2008. יש קושי גדול עוד יותר כאשר מזמינים טיסה דרך האינטרנט, כי לא תמיד ניתן לבקש את הסיוע דרך הטפסים ואין מענה אנושי. הבעיה קיימת גם במדינות אחרות.

בשדות התעופה הקטנים בישראל הנגישות לנכים היא חלקית ביותר. ב- 2005 נרכש "אמבוליפט" לשדה התעופה באילת, אך זה ממחיש את היעדרם של סידורים מקבילים בשדה דב, במחניים ובחיפה. יש חילוקי-דעות ביחס ל"זחליל" שמופעל בשדה דב ובחיפה. ראו פירוט בתלונה נפרדת על "ארקיע".

בדצמבר 2005 הגיע אלינו העתק מכתב של משפטנית בכירה, מרותקת לכיסא גלגלים. היא כותבת, בין השאר:

"במסגרת תפקידי הייתי … עשרות פעמים בחו"ל… אני נדהמת כל פעם מחדש מהמקצועיות, היעילות והיחס האדיב והמתחשב שאני מקבלת בכל שדה תעופה בו עברתי, ומנגד מחוסר המקצועיות, חוסר היעילות והיחס המזלזל הגובל בהשפלה, לו אני זוכה בנתב"ג…. דקות ארוכות לאחר שאחרון הנוסעים עזב את המטוס, כאשר המנקים כבר מחכים בחוץ, הגיעה נציגת חברת התעופה… וגילתה שאיש לא הגיע לעזור לי לרדת מהמטוס… לאחר שהסברתי לה שאיני יכולה ללכת, הוזעק מישהו עם כסא צר. הלה היה חסר ניסיון… לבסוף, עובדות הניקיון… נחלצו לעזרה: הבחור תפס אותי בידים… וכמו שק תפוחי אדמה העבירו אותי לכיסא שלי.". בהמשך היא כותבת גם על תקלות בליווי ובסיוע עם המטען.

 

במרץ 2010 ניתנה החלטה בתובענה היצוגית של רוזנברג נגד אי.פי.אי. (תנועה וחניה) (ישראל) בע"מ (בעלת הזיכיון בחניוני נתב"ג). בין השאר, נכתב בהחלטה: "הוצב שילוט המודיע לקבוצת התובעים בכניסה לחניונים, על מכונות התשלום, וביציאה מהחניונים על זכותם לחנות ללא תשלום…". בפועל (נכון לאמצע 2011) יש שילוט שמגביל את הפטור במספר שעות:

פטור חלקי מתשלום חניה לנכים בנתב"ג

בסוף מרץ 2012 מגיעה תלונה על אי כיבוד ההסדר הנ"ל. המתלונן כתב בעצמו להנהלת נתב"ג, לשר התחבורה, לארגוני נכים ולאחרים.

 

באמצע 2013 מגיעה תלונה חריפה ביותר על נוהל משפיל למימוש הזכות להנחה או פטור לבעלי תג נכה:

"…דורשים לקחת לתוך המשרד את תג הנכה ותעודה מזהה, ממתינים דקות ארוכות, לפעמים כעשר דקות עד שמואילים להחזיר את התעודות ופותחים את השער. דבר חדש שנוסף לאחרונה, … לא מכירים בתעודת נכה צה"ל כתעודה מזהה".

המתלונן ואנחנו פנינו לרשות שדות התעופה ואחרי תזכורות הגיעה ביוני 2013 התשובה הבאה:

"הנחייה חדשה שנכנסה לתוקף לאחרונה אומרת לבדוק את המסמכים ולשחרר ללא כניסה למשרד לצילום התעודות"

במקביל הגיעה תשובה מעוזר מנהל נתב"ג:

 

התשובה מרגיזה ביותר, כי מסתתרת מאחוריה ההנחה שכל מי שמציג תג נכה הוא עבריין פוטנציאלי (זיוף, שימוש לרעה וכו') ולכן צריך לבדוק כל בעל תג שיוצא מהחניון. עבירות רבות אחרות, שהן מסוכנות לציבור, נאכפות מדגמית או באמצעות מה שמכונה profiling. זה תקדים מסוכן גם ביחס לחניונים אחרים שניתן בהם (לפי חוק) פטור מתשלום עבור חניה עם תג נכה. אנחנו מתנגדים להתנהלות כזאת דווקא נגד בעלי תג נכה שמממשים את זכותם לפי החוק.

 

בספטמבר 2013 מגיעה תלונה חריפה על בטיחות ה"אמבוליפט" של QAS וטיב השירות:

"…הקלנועית של אשתי, שהיתה אמורה להגיע ולהמתין לנו בשער, לא הגיעה כלל ולכן התבקשנו (ע"י אנשי חברת QAS – נציגי בריטיש איירוייז בנתב"ג) לעבור לאלעלית שהמתינה ליד דלת המטוס. מאחר ואשתי יכולה לנוע למרחקים קצרים בעזרת קביים לא הובא כסא גלגלים ועברנו ברגל, אולם כשנכנסנו לתוך האלעלית הודענו מייד שאנחנו מסרבים לנסוע בה: באלעלית הנ"ל היו כסאות מתקפלים בלבד, ללא חגורות בטיחות, וכולם (בדקתי!) היו מחוברים לרצפה בברגים רופפים! גם אילו היה מובא כסא גלגלים לא היה ברכב הנ"ל שום אמצעי לעגינת הכסא לרכב. יש להודות שכל רכבי ה- High Lift בעולם, ובנתב"ג בפרט, הינם מוזנחים ונראים יותר כרכבים להובלת בעלי חיים מאשר אנשים (מוגבלים!) אולם בשום מקום עד היום לא נתקלנו בזלזול בטיחותי מסוג זה! רכבים אלה הינם בלתי יציבים מטבעם, תא הנסיעה עולה ויורד והנסיעה איננה חלקה. לאור סירובנו להשתמש באלעלית, הוזמן באגי לאסוף אותנו ולהסיע אותנו בתוך הטרמינל. אנו סבורים שיש להביא מידע זה לידיעת המפקח על הבטיחות בנתב"ג על מנת שתיערך בדיקה מקיפה לכל האלעליות המופעלות בשדה ע"י נציגי חברות התעופה, והוצאת הנחיות למיתקון רכבים אלה על פי סטנדרטים להובלת נכים!".

המתלוננים כתבו לרשות שדות התעופה וטרם נענו (נכון לאמצע נובמבר 2013). הפנייה הועברה לחברי כנסת, לנציבות השוויון ולמשרד התחבורה. המצב המתואר מעורר שוב תהיות בדבר הפיקוח של המדינה (משרד התחבורה, רשות שדות התעופה) על חברות שירותי הקרקע.

 


באמצע 2015 מגיעה תלונה על נוהל השימוש ב"טרמינל 1" לטיסות שכר בין-לאומיות:

"

אוטובוס של רשות שדות התעופה, שמיועד להסעת נכים על פי השילוט  בחזית  האוטובוס, לא היה המיועד לנכים המשתמשים בכיסאות גלגלים, מהסיבות הבאות:
1. או שלא היתה רמפה לעלות מהמדרכה לרכב.
2. הנהג לא ידע להפעיל את הרמפה.
3. הנהג טען שהופתע שההפעלה אינה פועלת.
4. מדוע נכים שטסים לחו"ל בטיסות LOW COST צריכים להגיע לטרמינל  1, ולאחר רישום לטיסה מועברים על ידי משאית "אל-עלית"  לטרמינל 3  שמשם יוצאת הטיסה וגם החזרה היא לטרמינל  3?
5. השימוש שלי בשאטל, היה כדי להגיע מטרמינל 3 לחניון טרמינל 1 ששם החניתי את מכוניתי כשיצאתי לחו"ל.
האם הנכה צריך לסבול שלרשות שדה התעופה יש הסכם עם הדיוטי פרי, שכל הנוסעים יעברו לטרמינל  3, ומשם למטוסים?

"

 

בסוף ינואר 2016 מתפרסם ש"סאן דור" (חברת-בת של "אל על") תטוס מטרמינל 1 . נכתב שם, בין השאר:

"הנוסעים … אמורים להתייצב בטרמינל 1 כדי לבצע בו את הרישום לטיסה ואת הבידוק הביטחוני, ולאחר מכן הם יועברו בהסעה מאורגנת של רשות שדות התעופה לאזור הדיוטי פרי בטרמינל 3, ממנו גם תתבצע העלייה למטוס. נוסעים שטסים עם כבודת יד בלבד, עשו רישום לטיסה אונליין והדפיסו את כרטיס העלייה למטוס, יכולים למעשה להגיע ישירות לטרמינל 3, לעמדת התשאול הביטחוני שממוקמת במתחם שחקים (אחרי הדלפקים) ומשם – להמשיך לביקורת הגבולות".

כלומר יש דרך לחסוך את הביקור בטרמינל 1, אבל היא לא מתאימה לכל נוסע. לא ברור אם ההסדר הזה חל גם על חברות תעופה אחרות.

 

בפברואר 2016 נסעה פעילת נגישות במסגרת משלחת לאירופה בטיסה מוזלת של "אל-על". כל ההתנהלות בטרמינל 1 הייתה כרוכה בליווי צמוד. ההסעה מטרמינל 1 ל"דיוטי-פרי" התבצעה באמצעות "אל-עלית". הכל נגיש אבל כרוך בבזבוז זמן רב (בהשוואה לביצוע כל התהליכים בטרמינל 3).

 

ביולי 2017 מגיעה תלונה על כניסות ויציאות לא מאויישות בחניוני שדה התעופה. זה יצר בעיה לנהגים עם מוגבלות בידים, כי הם לא מסוגלים להוציא כרטיס מהמתקן בכניסה וכו'. בטיפול מול הנהלת רשות שדות התעופה.

 

במאי 2022 יוצאת לתקשורת תלונה קשה במיוחד של אבנר מולה, נוסע קטוע-רגל נגד "לאופר". הוא חזר לישראל בטיסה של חברת תעופה טורקית ש"לאופר" סיפקה לה את שירותי הקרקע. בהגיע הזמן לסייע לו לצאת מהמטוס באמצעות כיסא צר נאמר לו שהכיסא נשבר. בנוסף, לא הביאו את הקלנועית שלו לפתח המטוס בזמן. אבנר החליט לנסות להסתדר בעצמו על ידי זחילה על רצפת המטוס והשרוול. בתגובות לתקשורת חברת "לאופר" התנצלה והבטיחה לחקור את האירוע ולמנוע אירועים דומים בעתיד. רשות שדות התעופה מבטיחה לקרוא את "לאופר" לשימוע ולהשית עליה קנס.

 


 

מידע נוסף וקישורים

 

 


נספח – מכתבו של ד"ר עמוס תלמי (מאי 2010)

 

  הולכי קביים – הזהרו בנתב"ג

 

בארצנו חלם, בנו שדה תעופה לתפארת. הרכבת מגיעה עד פתח אולם הנוסעים. למגיעים במכונית, קילומטרים מרובים של כבישי-על המקיפים את השדה, עד כדי אובדן הצפון, ומקומות חניה למכביר. אולם (טרמינל) נוסעים ענקי, מרוצף שיש בוהק, העומד בגאון מול השוואה לארמונות (ואולמי?) וורסאי. דיוטי-פרי לתפארת, מהמשובחים שבתבל, עם שרות יחודי – קנה עכשיו, קבל כשתחזור. מסופי מזוודות לתפארת, שם מצטופפים עם ישראל סביב קרוסלה ענקית, והמזוודות משייטות להן במסלול סגור – רק שלח ידך ותקבל את מזכרותיך מברלין, פריז או לונדון. לא קרוסלה אחת – אלא כמה וכמה, לבל יתערבבו בשר עם חלב, טיסת השכר מאנטליה עם מחלקה ראשונה מפריס המעטירה.
 
היורד מן המטוס עובר מסדרונות שיש ארוכים, כדי שיראה במו עיניו ש"לא חסכו עליו" . וכדי למנוע את התאבנות רגליו, דאגו שמסופי ההסעה – אלה רצועות הגומי, שנוסעים עצלנים טופסים טרמפ עליהן – מכסים רק כשליש מהמרחק. בשני השלישים הנותרים חייב ההלך לכתת רגליו; כך מבטיח נתב"ג כי זרימת הדם ברגלי נוסעיו, שנרדמו לעת הטיסה, תחזור לתפקד במלוא אונה. אומנם אין ספסלים למנוחה בדרך. חזקה על נוסע בחברת-תעופה, כי כשר הוא ללכת כק"מ רצוף ללא מנוחה.

אך אליה וקוץ בה: שכחו הארכיטקטים הנכבדים, כי חסרון קטן יש בשיש מכוסה וואקס: מחליקים עליו.
כל הנוסעים, ללא יוצא מן הכלל, מגיעים לאסוף את תיקיהם בקרוסלה של המזוודות. גם אם תיסע בהסעה מיוחדת, או תנוע בכסא-גלגלים, עדיין תגיע לקרוסלת המזוודות. וכולם מצטופפים סביב הקרוסלה. רצועת שיש ממורט ברוחב של כמטר וחצי עוטרת, כרביד-פנינים, כל קרוסלה שכזו. מסביב לכל מסוע-תיקים יש רצועה של רצפת-שיש,  שחוקה מרוב רגליים, ממורטת מאלפי המזוודות שנגררו עליה. והמנקים טורחים כל מספר שעות לנקות אותה מחדש ולמשוח אותה שוב בוואקס, כדי שתבהיק.

ואתה, ההולך עם קביים? הזהר לך – כי בנפשך היא! השיש כה חלק, עד שקביים (עם הגומיות הטובות ביותר בשוק נגד החלקה) מחליקים עליה – כמו שמן על זכוכית. לא בהליכה, אלא בעמידה!

אני כבר נפגעתי.  החלקתי, קרעתי/מתחתי גידים בכתף ועתה אני מנוטרל למספר חודשים. אז עשה טובה לעצמך, קח זאת בחשבון: בפני עיוור שמו פה מכשול. הזהר גם את קרוביך הקשישים!

בדקתי ומצאתי: אילו מדובר היה בהחלקות של עובדי שדה התעופה, היו מפקחי הבטיחות מתערבים בנושא ודואגים לסילוק המפגע. הואיל והנפגעים הם לקוחות ולא עובדים, אין שום רשות במדינה העשויה להורות לנתב"ג לתקן את המפגע.
ועוד אומרת השמועה (לא הצלחתי לאמת או לסתור): תיקון המפגע יהא כהודאה באשמה. יש כמה תביעות נזיקין בצנרת, ולכן לא מבצעים שום שינוי (הסרת המפגע), כדי שלא להודות בעקיפין באשמה… 

אם מי מן הקוראים קרוב לעומדים בראש הפירמידה, אולי יצליח לשכנע לכסות מקטע מהרצועה סביב הקרוסלה במרבד. ואולי אפילו ישכנע לשים מרבד ארוך, ברוחב של 80 ס"מ, לאורך מסדרונות השיש האין-סופיים, כדי לאפשר להולכי קביים לנוע בבטחה.
ואם יצליח לשכנע לפזר מספר ספסלים – שני מקומות ישיבה  יספיקו – פה ושם לאורך המסדרונות, להקל על המתקשים בהליכה הרצופה הארוכה מהמטוס לבדיקת הדרכונים – יזכה כי רבים רבים יברכוהו.

ד"ר עמוס תלמי
 21-5-10 
 

 

מאמרים נוספים בנושא

הירשמו לנגישון והשארו מעודכנים
תשאירו מייל עכשיו ונדאג שתשארו מעודכנים כל הזמן