בשנת 2000, חוקק חוק מעונות יום שיקומיים, התש"ס–2000, שמטרתו היתה להבטיח לאוכלוסיית הפעוטות עם מוגבלות בגילאי שנה עד שלוש, מסגרת טיפולית חינוכית שתספק את צורכיהם המיוחדים ושתקדם את המשך התפתחותם, ככל שניתן.
סעיף 3(ב)(1) לחוק הסעה בטיחותית לילדים ופעוטות עם מוגבלות, התשנ"ד–1994, קובע כי האחריות להסעה וליווי של פעוט עם מוגבלות למעון יום שיקומי וממנו, במשך שנת הלימודים, תחול על מעון היום השיקומי שבו שוהה הפעוט.
נוכח העובדה שרשות מקומיות מחויבת על פי החוק להסיע ילדים עם מוגבלות למוסדות חינוך, קובע החוק הסדר חלופי, אשר על פיו רשאי מעון יום שיקומי להעביר את האחריות להסעה וליווי, של פעוט עם מוגבלות ששוהה בו לרשות המקומית שבתחום שיפוטה מתגורר אותו פעוט.
מאחר והתעוררו קשיים בהסעות של פעוטות אלו הנובעים מהעלויות הגבוהות של הסעת פעוטות המתגוררים במרחק רב מהמעון, יש צורך בתיקון החוק.
לפיכך מוצע, בהסכמת השלטון המקומי, לתקן את החוק באופן בו הסעה וליווי פעוטות עם מוגבלות למעונות יום שקיומיים, יהיו באחריות הבלעדית המלאה של הרשות המקומית, וזאת לפי אותו הסדר של חל על ילדים עם מוגבלות בגיל 3 ומעלה הלומדים במערכת החינוך המיוחד.
סעיף 6א נועד לוודא כי הכספים המתוקצבים על-ידי המדינה למימון הסעת פעוטות למעונות יום שיקומיים אשר מועברים לרשויות המקומיות ככאלה, ייוחדו אכן לקידומן של המטרות שלשמן ניתנו. לאחרונה, התרבו המקרים, שבהם, בשל מצוקות כספיות וחובות שאליהם נקלעו רשויות שונות, העבירה המדינה כספים לרשות מקומית למטרות חינוך ואלה לא הגיעו אל יעדם הנכון. מקרים אלה מאפיינים רשויות מקומיות הנמצאות בחובות ואשר בהן, מיד עם קבלת ההקצבות עבור חינוך, נשאבים הסכומים אל תוך החסר שבחשבונות הרשויות ולא נודע כי באו ההעברות האמורות אל קירבם. כך גם אירע לא פעם, שהכספים עוקלו על-ידי בעלי חוב שונים של הרשות המקומית ולא הגיעו ליעדם המקורי בשל כך.
סעיף 6א מהווה הסדר משלים להסדר הקיים בחוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות למטרות חינוך) תש"ס– 2000.
הצעת חוק של חברת הכנסת שלי יחימוביץ
