בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט–1959 קבועה בסעיף 30 תקופת התיישנות להגשת בקשה לתגמול מכוח החוק, העומדת על שלוש שנים מיום השחרור מהשירות הצבאי שבמהלכו אירע האירוע שהוא מקור התביעה.
בסעיף 32א לחוק הנכים קבוע הסדר המעניק לקצין התגמולים רשות להארכת המועד להגשת הבקשה כחריג להתיישנות, אם הוא סבור כי מן הצדק לעשות כן, ומדובר בבקשה המתייחסת לחבלה שנרשמה, סמוך ליום האירוע שגרם לה, ברשומות שמנהלים צה"ל, המדינה או מוסד ציבורי אחר שאושר לעניין, וההשהיה בהגשת הבקשה-
1. אינה עשויה להקשות במידה ניכרת על השגת הראיות הדרושות לבירור הבקשה.
2. לא הביאה, ולא היתה עשויה להביא, במישרין או בעקיפין להחמרת הנכות שלגביה מוגשת הבקשה, או להגדלה ניכרת של הנטל שעל אוצר המדינה בתשלום התגמולים או במתן טובת-הנאה אחרת עקב החמרת הנכות;
3. לא תקשה על המדינה לממש את זכויותיה לגבי כל צד שלישי האחראי או עשוי להיות אחראי, במישרין או בעקיפין, לחבלה נושא הבקשה.
הפסיקה פירשה קיומו של הסדר הארכה זה כחוסם אפשרות פניה לחוק ההתיישנות, התשי"ח–1958 לצורך הסתייעות בחריגיו, לשם הארכת תקופת ההתיישנות, כדוגמת מצב בו לא יכל התובע לתבוע בשל אי ידיעת העובדות המהוות את עילת התביעה, או מצב בו היה התובע חולה נפש ולא מונה לו אפוטרופוס ובמצבים אחרים.
חוק הנכים (תגמולים ושיקום) הוא חוק שבא לסייע לנכים להקל עליהם ולא לפגוע בהם, ולכן מוצע לתקן את הוראת ההתיישנות בחוק כך שתפורש לטובת מי שתובע זכויות לפי החוק הנכים, ותאפשר הסתמכות גם על החריגים שנקבעו בחוק ההתיישנות, לצורך הארכת התקופה במהלכה ניתן להגיש בקשה לתגמול לפי חוק הנכים.
