סעיפים שונים בחוק הנכים קובעים את סמכותו של שר הביטחון להתקין תקנות בנושאים מהותיים ועקרוניים הנוגעים לזכויות נכי צה"ל, החל מהמבחנים לקביעת דרגת נכות, הרכבן וסדרי עבודתן של הוועדות הרפואיות וכלה בטיפול הרפואי להם זכאים נכי צה"ל, וזאת מבלי שיידרש אישור של ועדה מבין ועדות הכנסת, בין הסעיפים הסמכות לקבוע כללים בתקנות לעניין הוכחת "חוסר פרנסה", זכות הנכה למתן טיפול רפואי בנכים, קביעת תגמולים ו/או תגמולים נוספים שישולמו לנכים המקבלים טיפול רפואי ועקב טיפול אינם מסוגלים לעבוד, ההפחתות מתגמולים של נכים המקבלים טיפול וכלכלתם ועוד סמכויות נוספות ושונות המופיעות החוק זה.
בעבר כבר ביטל בג"צ תקנות שהותקנו על ידי שר הביטחון בנוגע קביעת דרגת נכות בגין צלקות בפנים ובגוף בשל חוסר סבירותן ובשל הפנייה של נכי צה"ל לרעה, וכמו כן נאלץ ארגון נכי צה"ל לפנות לערכאות בנוגע לשינוי חד צדדי שביצע שר הביטחון בתקנות הנכים (טיפול רפואי), התשי"ד–1954 ומעמדת משרד הביטחון עולה כי הצדק עם העותר בעתירה זו.
נוכח חשיבותם של הנושאים המסורים לסמכותו של שר הביטחון ונוכח ניסיון העבר, מן הראוי כי חקיקת המשנה לגבי מכלול הנושאים המסורים לסמכותו של שר הביטחון כמפורט מעלה , תובא לאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, על מנת שניתן יהיה לבחון את ההסדר המוצע בתקנות ועל מנת שניתן יהיה ליתן הזדמנות למי שעשוי להיפגע מחקיקה זו להביא דבריו בפני הוועדה, לרבות באמצעות הארגון היציג, היינו ארגון נכי צה"ל.
