על פי סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז–1977, בית המשפט רשאי לאחר שקבע כי הנאשם ביצע את המיוחס לו, לחייב את העבריין לפצות את נפגע העבירה בגין הנזק שגרם לו. הפיצוי מוגבל בסכום גג בהתאם לאמור בחוק.
פיצוי זה מאפשר לקורבנות לשאת בעול התשלומים עבור טיפול נפשי ורפואי שהינם תוצאה של הפגיעה ומכאן חיוניותו.
בפועל, גם כאשר קובע בית המשפט כי לנפגע זכאות לפיצוי הוא אינו יכול להיפרע באופן מיידי והוא למעשה נתון בפני הליך בירוקרטי ארוך עד לקבלת הפיצוי המגיע לו. היות ומדובר בהליך שאינו שונה מהליך גבייה של כל קנס אחר לטובת המדינה המוטל על עובר חוק – לעיתים יחלפו חודשים ואף שנים עד שנפגע העבירה יפרע.
מאחר שקטינים נפגעי עבירה רבים, זקוקים לקבלת טיפול נפשי ורפואי דחוף מוצעת קונסטלציה אשר תסדיר כי נפגעי עבירה, שהינם קטינים, יקבלו את כספי הפיצויים שפסק להם בית המשפט בסמיכות לסיום המשפט. קונסטלציה זו תבטיח כי הנפגעים לא יצטרכו להמתין חודשים ארוכים ולעתים שנים עד אשר יזכו לקבל את הסכום מידיו של העבריין.
הסדר כזה יתאפשר אם המדינה היא זו שתעביר את כספי הפיצויים לנפגע העבירה, מייד עם פסיקתם, והיא זו, אשר תיפרע לאחר מכן מן העבריין. הסדר שכזה יבטיח כי קטינים נפגעי עבירה יוכלו להתחיל מהר ככל הניתן בהליך שיקומם הפיזי והנפשי.
יודגש כי המדינה לא תפסיד מהסדר שכזה שכן, אשר תוכל לגבות את הסכום ששילמה מהחייב- העבריין המורשע.
הצעת חוק של חברת הנסת דני יתום
