חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, קובע כי לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לעניין זה קבע המחוקק כי מידע רפואי כולל בין היתר את הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות.
ביהמ"ש העליון פירש חובה זו וקבע כי ככלל, חולה אינו מחויב לעבור פרוצדורה רפואית מסוימת, וקנויה לו הזכות לבחור האם לעבור טיפול ומהו הטיפול שיינתן לו. מן הזכות לאוטונומיה נובע ש"לכל אדם חירות מפני התערבות בגופו ללא הסכמתו" (ע"א 2781/93 מיאסה עלי דעקה נ' בית החולים "כרמל" חיפה, תק- על 99(3) 574 ).
לשם מימוש הזכות הזו, דרוש לו לחולה מידע, המצוי ברגיל בידיו של הרופא. על הרופא למסור לחולה את המידע. בפסיקת בית המשפט נשתרשה אפוא חובתו של הרופא לקבל את הסכמתו של המטופל – הסכמה מדעת – לטיפול (למשל ע"א 3108/91 רייבי נ' וייגל , פ"ד מז(2) 497 : ע"א 4384/90 ואתורי נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נא(2) 171).עוד קבע בית המשפט – "על מנת שהסכמתו של חולה לטיפול רפואי שעתיד להיעשות בגופו תהיה 'הסכמה מדעת', יש לספק לו מידע הולם על מצבו, על מהות הטיפול המומלץ ומטרתו, על הסיכונים והסיכויים הטמונים בו ועל אלטרנטיבות טיפוליות סבירות לטיפול האמור" (ע"א 2781/93 מיאסה עלי דעקה נ' בית החולים "כרמל" חיפה, תק- על 99(3) 574).
השופטת דורנר עמדה על כך כי החולה אינו אובייקט, הוא הסובייקט הנושא בתוצאות הסיכון והסיכוי שנוטל הרופא בבוחרו בדרך הטיפול. על כן עומדת לו זכות-יסוד, הנובעת מן האוטונומיה של הפרט, להחליט מדעת, כלומר בידיעת העובדות הרלוונטיות, אם להסכים לטיפול הרפואי המוצע לו.
כנגד זכות המטופל עומדת חובתו של הרופא המטפל למסור למטופל מידע בדבר הטיפול הרפואי שהוא מציע, לרבות אמצעי טיפול אלטרנטיביים והסיכונים והסיכויים הכרוכים בכל אחד מאמצעי הטיפול.
דו"ח מבקר המדינה 55ב' משנת 2005 מצא כי מרבית בתי החולים בישראל עושים שימוש חוזר בפריטי ציוד רפואי שהיצרן בהנחיית ה- FDA או CE ייעד לשימוש חד פעמי. הפרטים עוברים ניקוי ועיקור ומשמשים לטיפולים פולשניים. המבקר מצא כי גם לאחר שפריט רפואי חד-פעמי עובר ניקוי ועיקור יש אפשרות שיוותרו בו רעלנים.
עוד העלתה הביקורת, שטיפול רפואי הניתן באמצעות פריט ציוד שאיננו מעוקר כראוי, או שנותרו בו רעלנים, עלול להרע את מצב החולה או לגרום לו לתופעות לוואי שונות. מלבד הסבל שנגרם לחולה, נגרמות למערכת הבריאות גם הוצאות כספיות מיותרות בשל הצורך לתת לחולה טיפול רפואי נוסף יקר (נגד זיהומים ) ואף להאריך את אשפוזו.
עוד העלתה הביקורת כי בתי החולים אינם נוהגים לידע את המטופלים על כוונתם להשתמש בציוד רפואי חד פעמי ממוחזר ובינואר 1996 כתבה מ"מ היועצת המשפטית של משרד הבריאות אל מנכ"ל המשרד ולמשנה למנכ"ל בנושא כי "חייבים לתת הדעת על אספקט קבלת הסכמה מדעת וההסבר הנלווה על שימוש חוזר".
לאור כל האמור לעיל, נדרש להבהיר בחוק כי זכותו של החולה הנדרש לקבל החלטה מושכלת לביצוע הטיפול, לקבל מידע על הכוונה להשתמש במהלך הטיפול בו בציוד רפואי חד פעמי ממוחזר ועל הסיכונים הכרוכים בכך.
הצעת חוק של חברת הכנסת מרינה סולודקין ואחרים
