מוצע לעגן בחוק את סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה להודיע לבית המשפט על רצונו לחדש את ההליכים כנגד חולה שאושפז בצו בית משפט בעת שהיה נאשם, וההליכים כנגדו הותלו עקב האישפוז ולאחר מכן נמצא כי הוא כשיר לעמוד לדין.
סעיף 21 לחוק טיפול בחולי נפש אינו מתייחס לאפשרות שלפיה חולה שאושפז בעת שהיה נאשם במשפט פלילי יימצא כשיר לעמוד לדין, אך הוועדה, בדיון התקופתי לא המליצה מסיבות שונות על שחרורו של החולה מאשפוז . על פי הוראות סעיף 21 רשאי היועץ המשפטי לממשלה להורות כי הנאשם יועמד לדין על העבירה שבה הואשם רק אם שוחרר מאישפוז על פי החלטת הוועדה הפסיכיאטרית בדיון התקופתי, אך אין התייחסות לאפשרות שתוארה לעיל, שלפיה ימצא כי החולה כשיר לדין אך הוועדה לא תורה על שחרורו מאישפוז.
החיבור שנוצר כתוצאה מניסוחו הלוקה של סעיף 21 בין השחרור מהאשפוז להעמדה לדין, פוגע במבחן הכפול שקבע בית המשפט לאי כשירות נאשם לעמוד לדין {חולה נפש שמפאת מחלתו אינו מסוגל
לנהל את הגנתו (להבין את ההליכים לסייע לסנגורו וכו')}כתוצאה מכך, נותרת ההחלטה לגבי חידןש ההליכים רק על בסיס שאלת מצבו הנפשי של הנאשם, מבלי להתייחס לכשירותו לעמוד לדין.
מן האמור לעיל עולה כי קיימת בחוק לאקונה.
חסרה בחוק הוראה בדבר חידוש הליכים כנגד נאשם שההליכים כנגדו הותלו משום שבבדיקה פסיכיאטרית שנערכה לו נקבע הוא אינו כשיר לעמוד לדיו בשל מחלתו ובית המשפט ציווה על אשפוזו . קיימות דוגמאות של נאשמים שנמצא כי הם חולי נפש ומסוכנים באופן הדורש את המשך אישפוזם הכפוי, אך מצבם הנפשי אינו פוגע ביכולתם לנהל את הגנתם- הם מבינים את ההליכים מדברים על המעשים שעשו ומסוגלים לתקשר עם סניגורם באופן פרודוקטיבי למצב שכזה אין כיום מענה בחוק.
יודגש כי אין בדבר כדי להשפיע על עניינם של חולים שנקבע לגביהם שלא היו ברי עונשין בעת ביצוע המעשה.
הצעת החוק דנן באה להשלים את החסר על ידי הוספת הוראה המסמיכה את היועץ המשפטי לממשלה להודיע על חידוש הליכים שהותלו כנגד נאשם שחלה במהלך משפטו ,זאת,על בסיס כשירותו לעמוד לדין בלבד וללא קשר להחלטה בדבר שחרורו של החולה מאשפוז.
הצעת החוק באה למנוע מצב שבו עלול נאשם שביצע פשע חמור לכאורה, להימלט מן הדין חרף העובדה שהוא כשיר לעמוד לדין.
הצעת חוק זו הוגשה בסיוע מרכז נגה למען נפגעי עבירה,הקריה האקדמית אונו.
