מטרת הצעת החוק היא להגדיר את אכיפת חוקי העבודה, על ידי תיקון הוראות חוק עסקאות גופים ציבוריים, השתל"ו-1976.
על פי המצב המשפטי כיום, גוף ציבורי לא יתקשר עם ספק בעסקה למכירת נכס או למתן שירות לגוף ציבורי, אשר הורשע בעבירות לפי חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, וחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991.
חוק עסקאות עם גופים ציבוריים אשר תוקן בשנת 2002 קבע כי לא ניתן יהיה להתקשר עם ספקים אשר הפרו את חוק עובדים זרים וחוק שכר מינימום.
בשנת 2004, החוק תוקן ונוצר מנגנון שיאפשר יוכל להתיר התקשרות עם ספק, למרות שהפר את חוק שכר מינימום ואת חוק עובדים זרים.
המנגנונים הקבועים בהוראות האמורות מעולם לא הופעלו על ידי הממשלה.
בצד אלו, יש להוסיף כי עיקר האכיפה המתבצעת על ידי משרד התעשייה המסחר והתעסוקה האמון על אכיפת חוקי עבודה הנה במתן קנסות מנהליים והתראות בכל הנוגע לאכיפת חוקי עבודה.
הגשת כתבי האישום על ידי המשרד הנה חריג לאופן פעולתו הרגילה, כך, למשל, מספר כתבי האישום שהוגשו בשנים 2000-2006 כנגד מעסיקים שהפרו את חוק שכר מינימום אינו עולה על 50 בשנה.
למספר זעום זה יש להוסיף את העומס הרב והתמשכות ההליכים הפליליים בבתי הדין לעבודה. לכך יש להוסיף את כוח האדם המצומצם שהממשלה מקצה לצורך אכיפת חוקי העבודה.
בנסיבות אלו, עיקר האכיפה נעשית על בסיס מתן קנסות מנהליים, ועל כן הסיכוי לשתי הרשעות חלוטות של הנדרשות למימוש התנאים אותם דורש החוק כיום על מנת להפסיק התקשרות עם מעסיק הנותן שירות לגוף ציבורי והפר את זכויות עובדיו הנו אפסי.
ראיה לכך ניתן למצוא כי במהלך 5 השנים שחלפו מאז התיקון הקודם לחוק שנועד למנוע מצב בו גוף ציבורי לא יוכל להתקשר עם מפר חוקי עבודה מעולם לא נפסל ספק מלהתקשר עם גוף ציבורי.
כן מוצע להרחיב את תחולת החוקים שבגינם יהיה ניתן לפסול ספקים מלהתקשר עם גוף ציבורי.
כמו כן מוצע, כי לא תהיה הפרדה בין דרכי האכיפה השונות (האזרחית, הפלילית והמנהלית), לצורך בחינת ההתקשרות של גוף ציבורי עם ספק שהפר את חוקי העבודה.
