כיום לא ניתן להגיש ערר באופן מסודר על פקיד הסעד, זהו הליך שונה הפועל לפי טוב ליבם והחלטתם של פקידי הסעד האזוריים, הארציים והראשיים. גם וועדת ערר עליונה על ועדות החלטה אינה פועלת כסדרה אלא בהליכים חורגים.
מוסד הערר נחוץ ביותר, בייחוד בשתי עילות שאינן קשורות לעצם תוכנם של הדיונים המתקיימים ב"וועדות החלטה": טענת ה"מוטות" ו"ההזדמנות השנייה".
טענת ה"מוטות" – הליך של פסילה של חבר אחד או קבוצת חברים מ"וועדות ההחלטה" בשל "חוסר האיזון", "נגיעה אישית", ו -"דעה קדומה" ממקרים קודמים, וכדומה. הליך פסילה קיים בכל מערכת כולל בתי המשפט. צד במשפט הטוען לפסילת שופט הדן בעניינו, מבקש תחילה מן השופט לפסול עצמו ולאחריה, פונה ישירות לבית המשפט העליון בהליך מיוחד. יש לציין כי עילות הפסילה, שקבע בית המשפט העליון, הן נדירות ביותר. ישנה אפילו תופעה ששופטים פוסלים עצמם, הפרקליטות מתנגדת, ובית המשפט העליון מכריע כי השופט פסל עצמו שלא כדין.
חוץ מהיותה של עילת פסילה נוהגת בפורומים אחרים היא ראויה וצודקת בפני עצמה. יש בהצעה זו למסד את הערר יותר מ"מראית פני הצדק" בכך שלהורים או למשפחה ניתנת זכות זו. הפסילה לא תהיה אוטומטית, אלא רק בהליך מסודר של פניית המשפחה לראש הוועדה המייעצת, ורק קבלת תשובה שלילית ממנו תאפשר את דרכה הלאה לוועדת הערר.
העילה הנוספת – "הזדמנות שנייה" – נכונה יותר לגבי הרכב העוסק בהכנת תוכניות טיפול מאשר הרכב משפטי. לעתים קיימת הרגשה להורה כי עניינו לא הוצג נכון. הוא היה נרגש, כעסן וחושב שהופעה מחודשת "תבייש" אותו. הרכב אחר ייטיב להציג דבריו כראוי ואף יכול לתת נקודת מבט שונה לדברים. בשל רגישות הדיונים בדבר כה קרדינאלי בחיי המשפחה שנגזרים בועדות אלה ראוי להמליץ על עילה כזו. אך שוב, רק כאשר וועדת הערר תחליט כי יש שינוי עובדתי ראוי ולא הרגשה סובייקטיבית בלבד.
ההרכב המיוחד לפי ההצעה יגלה יותר אי-תלות בלשכת הרווחה המקומית שבה מתנהלת הועדה המייעצת מאשר ההרכב של וועדת ערר לפי חוק שירותי הסעד. מנהל מחוז ופקיד סעד מחוזי ייגלו חוט שדרה מקצועי גדול יותר. נוכחות משפטן חשובה בוועדה מסוג זה כפי שהיא קיימת כבר ב"וועדת האתיקה", לפי ס' 27 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו 1996, (היא הוועדה היושבת כערר על החלטה "שלא למסור למטופל מידע רפואי מלא", כאמור בסעיף 18 שם).
לפי חוק שירותי הסעד רשאית וועדת ערר "לשנות את ההחלטה שעוררים עליה" (הכוונה ב"מתן סעד"), כלומר להתערב בעניין בשיקול הדעת המהותי. בהצעת החוק תהא וועדת הערר אשר הרכבה שונה תנחה מבחינה פרוצדוראלית.
מוצע להגדיל את המקצועיות של וועדות הערר על ידי שינוי הרכבה. לפי החוק הנוכחי בשירותי הסעד מכהנים "שני נציגי ציבור שיתמנו על-ידי שר הסעד בהתייעצות עם רשות מקומית" ולפי הצעת החוק יהיה רק נציג ציבור אחד בלבד כשהמינוי "יהיה על-ידי השר בהיוועצות עם יושב ראש מועצת העובדים הסוציאליים".
המודל שמוצע כדוגמא לכינונן של וועדות הערר לא היו אלו לפי חוק שירותי הסעד, התשי"ח 1958- שבא בעיקר לתמיכות כספיות, אלא חוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט 1969- בו קיימת וועדת ערר מיוחדת על גוף מכובד רב-מקצועי בשם "וועדת אבחון". באותו החוק בסעיף 9 נאמר, מי הם חברי וועדת הערר. בדומה לחוק הסעד (טיפול במפגרים), אין הועדה המייעצת חייבת להיות מקומית במובן של חוק שירותי הסעד אלא השר "יקבע את אזור פעולתן" לפי המידה ולפי הצורך (סעיף 5(א) שם).
אין להמעיט בחשיבותן של הועדה המייעצת ועל-כן האם ניתן לסבור שמספיק "עובד סוציאלי ושני נציגי ציבור" לשנות החלטה של הועדה המייעצת – דבר שלא הגיוני כלל וכלל.
הצעת חוק של חבר הכנסת גדעון סער
