דוד אדלהייט נמנה על הקהילה הדתית לאומית הפעילה ברעננה.
שנים רבות מילא תפקיד בכיר בתחום הבנקאות, אך מזה מספר שנים פגעה בו מחלת ניוון שרירים, והוא מרותק לכסא גלגלים.
למרות נכותו הקשה, דוד אלדהייט אינו מוותר על העליה החדשית לחברון יחד עם חבריו ובני קהילות רעננה וכפר סבא, המתקיימת מידי ראש חודש (העליה בראש חודש ניסן תש"ע היא העליה ה-198 במספר!) אך בעוד חבריו עולים במדרגות המערה לתפילת ראש חודש, דוד נאלץ להישאר בחוץ.
במערה אין סידורי נגישות לנכים, ומספר המדרגות הגדול מציב בפניו מכשול בלתי עביר.
לעיתים נחלצים חברים ואנשים טובים, ונושאים אותו על כפיים, במאמצים גדולים, פנימה לבית הכנסת במערה, כאשר דוד חש אי נעימות רבה על הטורח שהוא נאלץ לגרום.
"מדוע לא מתקינים סידורי נגישות לנכים למערת המכפלה, כמו שהחוק מחייב בכל מקום ציבורי?" הוא שואל. דוד פנה לכל הגורמים הרלוונטיים, לגופי ממשלה וצבא (במערת המכפלה, כמו בכל אתרי חברון, הצבא ושר הביטחון הם הקובעים הבלעדיים) והגיע עד לשר הבטחון. התשובות שהוא קיבל, במקרה הטוב, היו לקוניות, סתמיות ומעליבות. בסופו של דבר, התקנת מעלון לנכים לא אושרה.
באחד המכתבים ניסה משרד הביטחון לתלות את הסירוב ב…עלות כספית של מיליון ש"ח. היישוב היהודי בחברון הבטיח לגייס תרומות בסכום זה, אך משרד הביטחון עדיין עומד בסירובו.
"אולי כעת, כאשר מערת המכפלה הוכרזה כאתר מורשת לאומית יאפשרו סוף סוף לנכים להגיע למקום, בלי לעבור מסלול מכשולים, הכולל טורח, צער בושה ואי נעימות?" שואל דוד. בשלב זה, שאלתו נותרה ללא מענה.
מאת: שלמה פיוטרקובסקי, אתר ערוץ 7
